הלוחמות שהופקרו במלחמת הקיום וטרם קיבלו מענה / מאמר דעה

על פתרון למלחמה הקיומית הממשלה לא מדברת. מספר מענקים חולקו למשרתי מילואים אשר עזבו את עבודתם ומשפחותיהם והתגייסו לשמור על המדינה, אך לצידם בני ובנות הזוג שהופקרו במלחמת הקיום, מלחמה שלא קיבלה מענה מצד המדינה. מדינת ישראל הינה מדינה שחיה באופן תמידי מצבי מלחמה בדמות מבצעים או שגרה. בעקבות מלחמת חרבות ברזל עלה לשיח הציבורי הקשיים, הגעגועים והיעדר המענים המדיניים לצד יוזמות עירוניות משתנות לאותן נשים שנשארו בבית. כתבות וראיונות רבים נעשו עם אותן לוחמות שקופות שהופקרו כאשר יקיריהן גויסו ללחימה. הן נמצאות בעורף, במלחמת הקיום המבקשת לשמר את שגרת החיים, למצוא תשובות לילדים, למעסיקים ובעיקר לעצמן. 
 

מלחמת חרבות ברזל אינה מלחמה רק על קיום המדינה וביטחונה, אלא גם מלחמה על שמירת השגרה החדשה המתקיימת במדינה ומניעת התפרקות התאים המשפחתיים
 

בהסתכלות על נתוני מכון המחקר "מאגר המוחות" ניכר כי 72% מהנשים הפחיתו את שעות עבודתן על חשבונן, 64% ניצלו את ימי החופשה והמחלה. בהסתכלות על הפן הנפשי הנתונים קשים עוד יותר ואף מתכתבים עם המחקרים אודות חסרונו של אחד ההורים ודאגה לשלומו. ניכר כי 79% העידו על שינוי לרעה במצבם הנפשי של הילדים ו93% מהן העידו על הקושי להתמודד לבד. המחקר עוד הציג תמונה קשה כאשר 83 אחוז מהנשים דיווחו על שינויים בתכיפות הבכי של הילדים, צורך משמעותי בקרבת האם ובקרב הילדים הקטנים חל שינוי רגשי אשר פגע בתהליכי הגמילה וכן שינויים בהתנהלות במסגרת הגן ובית הספר. פגיעה רגשית שכזו מייצרת צורך ועומס בקופות החולים בבקשה לשירותים פסיכולוגיים ומענים מידיים למצב הילדים. פסיכולוגיות רבות התגייסו למאבק החברתי והתמיכה באותם נשים וילדים כאשר פרסמו דרכי התמודדות ראשוניים שיכולים לעזור בבית. 

 

במחקר לטווח הארוך לאחר מלחמת לבנון שהתרחשה ב 2006, שבדק את חוסן הנשים והילדים בהקשר לחשיפה שלהם למצב טרור ומלחמה ולצד היעדר הורה עולה כי הקושי בהיעדרותו של הורה השפיע על פיתוח תסמינים פוסט טראומתיים, הפרעות התנהגות והפרעות רגשיות. עוד עולה כי בעת חזרת ההורה נפגע הקשר שהיה קיים קודם לכן וילדים רבים פיתחו חרדת נטישה, אובדן אמון ואי קבלת סמכות. 

מכאן נראה כי הפגיעה בנשות המילואים אינה רק כלכלית אלא גם תעסוקתית ונפשית. כחלק מהעובדה שמדינת ישראל מדינת רווחה עולה השאלה מדוע אף גורם רשמי לא לקח אחריות והכיר בקשיים ובצרכים של נשות המילואימניקים, מעט מענים ניתנו כמו תשלום בגין הארכת חופשת לידה או מענק לטיפול זוגי. מחקרי הטראומה מראים כי שינויים מתקיימים כאשר קבוצות חזקות נלחמות עבור עקרונותיהן. בזכות השיח הציבורי שצמח מהתנדבות של האזרחים, האמנים, הארגונים והעמותות אשר נקטו יוזמה והתגייסו לתמיכה באותן נשים. הועלו ערבי הוקרה, מופעי בידור ומופעים מוזיקליים, נשלחו משלוחים ונערכו ראיונות. נוצרה התודעה והתחזק התוקף כי ישנו צורך לקחת אחריות מדינתית במאמץ לחזק את העורף המשפחתי ועל המדינה למצוא פתרונות.

מתוך הראיונות הרבים שפורסמו עולה כי נשות המילואימניקים גאות ומאמינות בחשיבות המלחמה, ובשליחות המילואימניקים. הן עומדות איתנות אל מול המכשולים והצרכים המשפחתיים, יחד עם זאת הן אינן מסתירות את השחיקה ממרוץ החיים המשפחתי שהן מנסות להספיק ומעידות כי לולא עזרה משפחתית וקהילתית היו קורסות, סיפורים רבים על קריסת עסקים, חובות וגירושים עלו לתודעה הציבורית, וזאת בשל פערי ההבנה בין המתרחש בשדה הקרב לשדה השגרה. הבעיה נעוצה בכך שהמדינה אינה מספקת עזרה ויוצרת משברים בתאים המשפחתיים כאשר מתעלמת מאותן לוחמות הקיום, החל מההיבט הלוגיסטי דרך ההיבט הכלכלי ועד להיבט הנפשי. 

להקצות תקציבים לרשויות המקומיות

הממשלה צריכה להבין כי ישנו צורך לבצע שינוי בחלוקת המשאבים הכלכליים לעיריות – כאשר הפתרון נעוץ בהקצאת תקציבים לגיוס עובדים ועובדות סוציאליים רבים שיוכלו לאייש ולהקים יחידה חדשה וקבועה, תוך עירונית, שתייצר מערך עובדים ומתנדבים שיוכלו לתת מענה במצבי משבר וכן מצבי שגרה. פתרון זה צמח מהסתכלות על ההצלחה בתחילת הלחימה כאשר העיריות קראו לאזרחים לקום ולהתנדב בשמירה וסיור שכונתי במטרה להעניק תחושת ביטחון לתושבים. מענה מסוג זה הכרחי מאוד לתחושת הביטחון ותואם את התאוריה של הגישה האקולוגית הרואה באדם ובסביבה כמקשה אחת – ומבקשת להיכנס לתפקוד ולעזר כאשר ישנו פער ביכולת ההתמודדות של הפרט עם דרישות הסביבה, או בין רצונו של הפרט למשאבי הסביבה. הגישה מסייעת לקידום הרווחה בקהילה וליצירת שינוי סביבתי, כמו כן, באה לתת ביטוי ולהשמיע את הקול של קבוצות השוליים, לתת תוקף ולאפשר קבלת החלטות משותפות יחד עם המערכות הסובבות אותם כדמות העירייה.

מטרת מדינת רווחה לחלק את המשאבים בין כלל האזרחים. יונה רוזנפלד ולוטה זלצברגר נטעו את ההגדרה "מדינה המבטיחה לאזרחיה חופש ממצוקה. מדינה השואפת למניעתו של קיפוח סוציאלי והעושה להגשמת מטרה זו". כחברה המבקשת לייצר שוויון בין אזרחיה ולתמוך ככל הניתן בכלל השכבות ולהימנע ממצוקות, על המדינה לתת מענה לאותן לוחמות – החל מייצוג הולם של נשות המילואימניקים כחלק ממקבלי ההחלטות, דרך מענקים לטיפולים רגשיים גם עבורן ועבור ילדיהן, חופשות התרעננות, ועד שירותים ממוסדים לניהול הבית במצבי משבר. שירותים שיתנהלו תחת היחידה החברתית שתוקם לפי הצעה זו. מענקי המילואים הן הכלכליים והן הרגשיים צריכים להיות שווים במשמעותם גם ללוחמות השקופות שממשיכות בסדר היום לבדן ונשארות מקופחות ומותשות.

מלחמת חרבות ברזל אינה מלחמה רק על קיום המדינה וביטחונה, אלא גם מלחמה על שמירת השגרה החדשה המתקיימת במדינה ומניעת התפרקות התאים המשפחתיים. ברגע שמדינת ישראל בשלב הראשון תכיר בפגיעה שנוצרה בנשות המילואימניקים, ולאחר מכן תקצה משאבים אשר באמצעותם תייצר מערכים תוך עירוניים לתמיכה וקידום צרכי משקי הבית הקורסים, כך תוכל לתת מענה להפקרת המשפחות ואף לשיפור הרווחה החברתית גם במצבי השגרה. 

הכותבת היא לוטם כהן, בעלת תואר שני בקרימינולוגיה וכיום בהתמחות בעבודה סוציאלית, אמא לשלושה ובעלי גם במילואים