''אנחנו לא יודעים מתי, אם בכלל, נחזור הביתה'': תושבי הנגב שהפכו לפליטים בארצם

עשרות אלפים מתשובי הנגב הפכו פליטים בארצם. בעוטף עזה, פעם חבל ארץ חקלאי תוסס, שוררת היום דממת מוות. רק קול שרשאות הטנקים, אזעקות צבע אדום וקולות נפץ מפלחים את השקט. אין קולות של ילדים. אין תושבים. בתים שרופים, עדות אלימת למעשה רצח נוראיים, באירוע הקשה ביותר שעםפ ישראל עובר מאז השואה. בבוקר הנורא שלה-7 באוקטובר ילדים נרצחו עם הוריהם ונשרפו למוות על ידי מרצחי חמאס-דאע''ש, גופות של חברי קיבוצים שעברו התעללות כל כך קשה עד כי לא ניתן לזהות את הנפטרים. גברים, נשים, זקנים ופעוטות עונו, נרצחו בשריפה ובירי. בשדרות ובאופקים, בנתיבות, במושבים וביישובים הבדואים מונים את הנפטרים, הנעדרים והחטופים.
אנחנו מרגישים לבד. אני פתוח מול בתי המלון בהתחייבויות של 4 מלש"ח כדי שלא יפנו את התושבים שלנו. אני לא יודע מה היינו עושים ללא התרומות מחו"ל
קהילות שלמות של קיבוצים, שהפכו פליטים הועברו לבתי מלון: ‘’עוד לא קולטים מה קרה, זה מחלחל לאט לאט כשאתה מתעורר באמצע הלילה או כשאתה מתחיל לחייג למישהו ואז אתה נזכר שהוא בין הנעדרים'', מספר חבר קיבוץ מפלסים. העדויות של חברי הקיבוצים נוראיות, בלתי נתפסות. ‘’אין רפתות, אין לולים, שטחי הגידול הפכו לשטח צבאי סגור. הבתים נשרפו. אין לנו בית. אנחנו היום לא חושבים על העתיד, לא מסוגלים לחשוב קדימה. עברנו משבר נורא, אומר לנו חבר מכיסופים. ‘’קשה לנו לדבר. כלפי חוץ יש חוסן. בסך הכל, הועברנו לכאן, לבית מלון במרכז, הקהילה נשמרה, אבל ברור שכולם שזה לא הפתרון. אנחנו מפנימים שהבית איננו. יש בנגב קיבוצים שנמחקו לגמרי: משפחות נרצחו, נחטפו. יש את החבר'ה של המסיבה. האסון לא נתפס, אסור להגיד שואה, אבל זאת שואה, עשו מעשים שהנאצים לא עשו''.

‘’אנחנו פליטים. אתה לא רואה פה את המדינה. אתה רואה מתנדבים. נשארנו בלי כלום. הגענו לפה עם הבגדים שעלינו. מי שהגיע. חברים נרצחו, אנשים שאתה מכיר שנים על גבי שנים. אתה לא מספיק להגיע להלוויות של כולם, משתדל להגיע לשבעה. באו אלינו שגרירים זרים. מתנדבים עוטפים אותנו. הממשלה? אני חושב שאתה תמים שאתה בכלל שואל על הממשלה.
המדינה רוצה לשכן את המפונים באוהלים, קבלני העמידו לרשותם דירות זמניות
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, קיימה היום (ב') דיון מיוחד בהשתתפות עשרות נציגי ארגוני החברה האזרחית ונציגי ממשלה, בנושא התיאום בין החברה האזרחית למשרדי הממשלה לצורך סיוע לנגב ולגליל, זאת על רקע הביקורת הקשה המושמעת כלפי הממשלה, גם מצד ראשי רשויות בנגב המזוהים עם הליכוד.
גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול: "עד שהמדינה התאוששה מיום ראשון, נכנסו המתנדבים והחזיקו את האלונקה ובלעדיהם היה מצב אחר. למשרד הדתות מגיע כל המחמאות בעולם, הוא הולך איתנו מראשון בערב ועושה כל מה שמשפחה מבקשת מהדברים הכי מוזרים וקשים. לא נוכל להמשיך ככה ונצא לרחובות אם עד סוף השבוע לא יבינו שמועצת אשכול ורוב מועצות העוטף, ש-50% מיישוביהם בתוך העוטף, הן מקשה אחת. כולם עברו את זה ביחד. אי אפשר להפריד אותנו".
אלעד שניר, גזבר מוא"ז שער הנגב: ‘’בשעה הראשונה איבדנו את ראש המועצה ולצערנו כלמודי ניסיון התארגנו ישר לתת מענים אבל אנחנו מרגישים לבד. אני פתוח מול בתי המלון בהתחייבויות של 4 מלש"ח כדי שלא יפנו את התושבים שלנו. אני לא יודע מה היינו עושים ללא התרומות מחו"ל. הודעתי למשרדי הממשלה שלא אגבה ארנונה ואני מאוד מקווה שיהיה לנו סיוע. אני לא יכול לקחת ארנונה מתושבים שנהרגו, פונו ואין להם לאן לחזור".
אופיר דביר בעל חברת איוויב נדל"ן שיתף במיזם של מספר חברות נדל"ן לאכלוס דירות לתושבי העוטף: "אספנו כ-800 דירות חדשות שניתנות להם פרו בונו עד תום המלחמה, או עד 3 חודשים, לפי המאוחר, אבל אכלסנו רק 200 כי נגמרו התרומות לריהוט הדירות. עלות חבילת ריהוט היא 20,000 ₪ שקיבלנו במחיר כלול מתורמים פלוס 2000 ₪ הוצאות שחלות על היזם בתקופה של 3 חודשים. פניתי למשרדי ממשלה ולא חוזרים אליי. יש 3000 מפונים שפונים אלינו. הספקים עומדים מולי, הזמנו את כל הציוד ורק מחכים למימון''.