המשבר הכלכלי העמוק בנגב: שיעור האבטלה בב''ש גבוה מזה ברהט

כלכלת באר שבע לא מתאוששת ממכת הקורונה: שיעור האבטלה עדיין גבוה, מאחר שעובדים שנשלחו לחל''ת, הפכו למובטלים. לראשונה, אחרי שנים רבות, שיעור האבטלה בבירת הנגב גבוה מזה שברהט
send whatsapp messsage send FB messsage
המשבר הכלכלי העמוק בנגב: שיעור האבטלה בב''ש גבוה מזה ברהט העיר ב''ש. צילום: דני בלר

כלכלת ב''ש לא מתאוששת ממכת הקורונה: גם אם לטענת ראש הממשלה ''משק נפתח'', בב''ש רבים אבדו את מקור פרנסתם ונותרו ללא הכנסה, אחרי שמיצו את דמי האבטלה. זאת ועוד: בעלי עסקים רבים, שהעסיקו עובדים, מתולניים כי לא קיבלו לא סיוע, לא מענק, שלא לדבר על אותן הלוואות בערבות מדינה. מקומות עבודה רבים שכן החזירו עובדים לעבודה, קיצצו בשכרם בצורה ניכרת - על ידי צמצום היקפי משרה, הגדרה מחדש של תפקידים או צמצום ימי העבודה. 

על פי נתוני שירות התעסוקה, שהגיעו לידי ברנז'ה NEWS, שיעור האבטלה בב''ש בחודש מאי עמד על 16.7%, ירידה מהשיא של אפריל, אז האבטלה עמדה על 24.5%. שיעור האבטלה בב''ש, בימים רגילים, נחשב גבוה יחסית לערים גדולות - ועומד על כמעט 5%. לראשונה, שיעור האבטלה ברהט, העיר השניה בגודלה בנגב, נמוך מזה בב''ש, ועמד במאי על  15.5%, אחרי שיא באפריל של 22.1%. באפריל ובמאי האבטלה ברהט הייתה נמוכה מזו בב''ש. 

המשבר העמוק בכלכלת ב''ש ונגב ניכר גם בשיעור החוזרים לעבודה: מחוזות תל אביב והמרכז מובילים באחוז העובדים שהוחזרו לעבודה (כמעט 20 אחוזים) לעומת מחוז הדרום, בו בממוצע כ-17% מהעובדים שהוצאו לחל''ת חזרו לעבוד. 

אחת התופעות העולות מניתוח הנתונים היא כי השינוי החד במשק ממצב של כמעט תעסוקה מלאה לשיעור שיא של מובטלים, מוביל לירידה בכוח המיקוח של העובדים, לירידה צפויה בשכר (בטווח בינוני וארוך), ולהגדלת תת-התעסוקה עבור מספר קבוצות ובראשן מרוויחי שכר נמוך. כבר כעת רואים שמספר המשרות הפנויות מוגבל יותר.

מקור: שירות התעסוקה​​​​​​​

הפערים בחזרה לעבודה ניכרים לא רק במחוז הגיאוגרפי, אלא בגיל ובלאום של דורשי העבודה: הצעירים ביותר והמבוגרים ביותר דיווחו על שיעור חזרה נמוך יותר, ביחס לקבוצות הגיל המרכזיות. ייתכן שהשיעור הנמוך בקרב מבוגרים אשר דיווחו על חזרה לעבודה נובע מתת-דיווח ובשירות התעסוקה אומרים כי נתון זה ייבדק בהמשך. 

שיעור הנשים שדיווחו על חזרה לעבודה היה גבוה. הסיבה לכך נובעת בעיקר ממקצועות החינוך וההוראה, שם קצב החזרה היה גבוה יותר. נתון זה מסביר חלקית את השיעור הגבוה של נשים שיצאו לחל"ת.

שיעור המוסלמים, נוצרים ודרוזים אשר דיווחו על חזרה לעבודה היה נמוך באופן משמעותי מהיהודים. מצב זה יכול להעיד על המקצועות אליהם השתייכו המפוטרים. יותר מכך, נתון זה מצביע על הצורך לסייע לאותם אנשים לחזור לשוק העבודה על מנת שלא לפגוע בהישגים שהיו בשוק העבודה הישראלי בעשור וחצי האחרונים.

הבידור, המזון, התיירות - וכל מה ש''לא הכרחי'' - נפגע

חוסר הוודאות שיצר משבר הקורונה גרם לרבים לצמצם או לוותר כליל על דברים שנחשבים למותרות: בתי קפה, בגדים חדשים, מוצרי חשמל. אין תיירות וגם לנוע מעיר לעיר הפך למשימה בלתי אפשרית: ''אם אני צריך להזמין מקום בכבת יומיים מראש ולהתחייב על שעת החזרה - אני מוותר'', אומר לנו מנחם, שבימים רגילים עובד בתל אביב בחברת פיננסים. מאז משבר הקורונה הוא עובד מהבית: ''מקום העבודה שלי הבין שאפשר להתארגן על עבודה מרחוק ואני נותן מענה ללקוחות דרך הטלפון, המחשב, מקיימים שיחות זום, אני עושה שיחות וידאו עם לקוחות. אבל לא כל הענפים יכולים לעבוד ככה: לא מסעדה, לא מועדון, לא אולם חתונות. הכי גרוע, שאיש לא יודע מתי כל זה ייגמר''.

דבריו של מנחם מקבלים חיזוק מנתוני שירות התעסוקה: שיעור החזרה גבוה היה במקצועות רפואה ובריאות, חשבונאות וכספים, חוק ומשפט והוראה וחינוך. מאידך, המקצועות עם שיעור החזרה לעבודה הנמוכים ביותר היו תיירות ומלונאות, תוכן מדיה ובידור, תעופה אווירונאויטיקה וימאות. מצב זה נובע מאסטרטגית היציאה מהמשבר. נתונים אלו דומים גם לנתונים שפורסמו בדוח ה-OECD האחרון.

עסקים סגורים (צילום: דני בלר)​​​​​​​

מסימני המשבר הכלכלי: חרדה, התמוטטויות נפשיות, פניה לאשפוז

המשבר הכלכלי בא לידי ביטוי גם בתחלואה: ''אנשים נכנסו למשבר נפשי, חוסר הוודאות הוא נוראי. אנשים משלמים משכנתאות, הלוואות, מס הכנסה וביטוח לאומי רוצים את שלהם כבר עכשיו, אף אחד לא מתחשב במצב'', מספר אלי, שעד לפני כמה חודשים היה מפיץ מוצרי טואלטיקה ועם הקורונה, ראה איך העבודה שלו מצטמצמת. ''ממצב של יום עבודה מלא, ירדתי לאולי שעה או שעתיים ביום. אנשים קונים פחות בבאר שבע וביישובים לא מבוססים בנגב. נכנסתי לחרדה. אשתי לא יודעת את המצב בחשבון הבנק שלי, שהוא נפרד מההוצאות של הבית. בחודש הראשון של המשבר לקחתי הלוואת גישור, חשבתי שזה ייגמר מהר. היום אני חייב 120,000 שקל לבנק ועוד 30,000 לספקים. ביטוח לאומי ומקדמות אני לא משלם כי אין ממה. הממשלה צריכה לדעת שאנשים בחרדה, שיש כאלה שהגיעו לאשפוזים בגלל המשבר, אני מאוד חושש, בחיים לא עמדתי במצב כזה. אנחנו, העצמאים נשארנו לבד, אני באמת קורס, חברים קרובים חוו התמוטטויות. הממשלה פה צריכה להכניס את היד לכיס, הולך לקרות פה אסון אם לא יחשבו על פתרון איך לחלץ אותנו מהמשבר הזה. אומרים לי כל הזמן ''למה לא חסכת?''. אפשר לחסוך? הכל הולך למסים''.

​​​​​​​
​​​​​​​