סיפורם העצוב של חוקי הנגב: כך פוספס הסיכוי לקדם את ב''ש
חוקי הנגב חוקקו על ידי דרומיים - ובוטלו על ידם
לפני 17 שנה נכנס לתוקפו חוק הנגב, שרק מעטים זוכרים אותו היום: חוץ מהקבלנים, שראו אז עדנה גדולה לעסקים שלהם, עבור ציבור השכירים החוק ייזכר כמשהו שהוסיף להם כמה עשרות עד מאות שקלים לתלוש. בזמן הקצר שחוקי הנגב היו בתוקף, באר שבע זכתה לפריחה אדירה, שלא הייתה כמותה לאחר מכן. אלפי דירות נבנו ונקנו. התושבים קנו וחיזקו את העסקים המקומיים.
היה מה שנקרא ''מצב רוח צרכני''. אנשים רצו לבוא לבאר שבע ולו רק בשביל יהנות מהקלת המס. החוקים לא החזיקו הרבה זמן: הם בוטלו אחרי מעט יותר משנתיים, בשל מבצע חומת מגן, הפסקת ההשקעות הזרות בישראל והתפוצצות בועת ההיי טק. ביטול החוקים נפל, למרבה האירוניה, במשמרתם של שר האוצר סילבן שלום, באר שבעי, שמצא עצמו מנסה לגרד מקורות תקציביים ושל ראש הממשלה אריאל שרון ז''ל, גם הוא תושב הנגב.
החוקים היטיבו עם הנגב ועם ביטולם, גרמו לקריסתו
חוקי הנגב היו אוסף תקנות אשא נועדו להיטיב עם הנגב ולקדם אותו, על מנת לחלץ אותו ממצבו אז. לאורך השנים, ולמעט בתקופה קצרה במהלך שנות השישים והשבעים, ההשקעות בתעסוקה, בתשתיות, בחינוך ובבריאות מצד ממשלות ישראל, היו מעטות ולקו בהיעדר ראיה ארוכת טווח. את התנופה הגדולה של סוף שנות השישים-תחילת השבעים, שאיפשרה להקים את התעשייה הכימית ואת הקמ''ג, את אוניברסיטת באר שבע ואת בית החולים סורוקה, את הקוסנבטוריון, את התיאטרון העירוני, את הסינפונייטה, החליפה תפיסה שלקתה שלא מעט הסללה חברתית.
מערכת החינוך של שנות השבעים הייתה די מקובעת והציעה לבנים מכונאות, מסגרות, מעט אלקטרוניקה למי שעבד בקריטריונים ולבנות - בין היתר, כלכלת בית. המשפחות האמידות והמקושרות יותר או שלחו את הילדים ללמוד מחוץ לעיר או הגיעו למעט מאוד המגמות האיכותיות שהיו בבאר שבע. הפערים הגדולים, הקיימים כבר היום, נפתחו כבר אז.
ימי ה''כולם הסתדרו בחיים והוא עוד גר בנגב''
בתחילת שנות השמונים היו כל מיני יוזמות (בעיקר לפני בחירות) להוצאת הנגב מהבוץ: הקמת שדה תעופה בינלאומי, שהיא בלתי אפשרית מסיבות מבצעיות והקמתו של איזור סחר חופשי. מעת לעת היו חוברים יחדיו אנשי עסקים, פוליטיקאים מקומיים ואנשיע תקשורת מקומיים והיו מדברים בשבחו של איזור הסחר ונמל התעופה וכמה זה יקדם את הנגב. האמת היא שהנגב לא עניין את מי שישב אז בכנסת. היחס לבאר שבע היה בין מזלזל לבין לועג, לא רק בממשלה, אלא גם בתקשורת.
הפספוס הגדול של שנות השמונים
בשנות השמונים העיר באר שבע נקלעה למשבר: עיריית באר שבע נקלעה לגירעון והיה צורך למנות לה חשב מלווה. מאות דירות עמדו נטושות בעיקר בשכונות הותיקות. עסקים היו בקשיים, בין היתר בשל היעדר כוח הקניה של התושבים. בשנים ההם תל אביב הייתה סוג של יקום מקביל והפוך: העיר עלתה על מפת ההופעות הבינלאומיות, הפכה מגנט ליוצרים ובאר שבע ננטשה לטובת המרכז ויישובי הלווין. לא מעט פוליטיקאים אמרו אז, בשיחות סגורות, ש"אנחנו מאבדים את הנגב". יישובי הלווין מיתק, להבים ועומר, הציעו איכות חיים שלא הייתה בעיר. הצעירים חיפשו תרבות וגם אווירה פחות שמרנית. הבוגרים יותר חיפשו מקום להתפתח בו. באר שבע נתפסה כ"עיר פועלים" ו"עיר שינה". גלי העליה שהגיעו לבאר שבע בסוף שנות השמונים, שינו אותה לגמרי: אוכלוסיית העיר הוכפלה והיה צריך בתים, מקומות עבודה וחינוך. לעולים שבאו מחבר העמים ומאתיופיה כולנו חייבים את הזינוק הראשון של העיר.
להיטיב עם העם: החוקים חוקקו כדי לא לאבד את הנגב
רק בסוף שנות ה-90, מחלחלת ההכרה שצריך משהו, אחרת באמת הנגב יאבד. חוקי הנגב נכנסו לתוקף ב-1 יולי, 2001. הם היו יוזמתם של שלשה:
ח"כ ישראל כץ (ליכוד), יזם את החוק הראשון. החוק העניק הטבות מס לשלוש שנים ליישובי הנגב, מקו הרוחב של אשקלון ודרומה. הטבות המס ניתנו לבעלי הכנסות עד 15 אלף שקל בחודש ובשיעור משתנה שבין 5% ל-25%, לפי מצבו הסוציו-אקונומי של כל יישוב.
החוק השני היה יוזמתו של ח"כ ויצמן שירי (ישראל אחת), באר שבעי, ועסק בעידוד התעשייה בנגב. החוק העניק למפעל תעשייה חדש שיוקם בנגב מענקי-מדינה בשיעור של 32% מההשקעה, לעומת מענקים בשיעור של 24%-20% הקבועים בחוק.
יצחק סבן מסיעת ש"ס יזם את החוק השלישי: בני-זוג זכאי משרד השיכון, הרוכשים דירה ראשונה בנגב ייהנו ממענק של 70 אלף שקל. המענק זה ניתן בנוסף למענק שהוענק אז לרוכשי דירה ראשונה בנגב, בהיקף של 60 אלף שקל.
חוקי הנגב יצרו פריחה בלתי רגילה בבאר שבע. הקבלנים מדברים על הימים ההם כאחת התקופות הטובות, כאשר ביטול החוקים גרם לקריסת כמה חברות בניה גדולות. השכירים בנגב זכו לתוספות שכר של כמה מאות שקלים בחודש, שהוקשו לצריכה. העסקים הקטנים פרחו בבאר שבע. הקלות המס גרמו ללא מעט ישראלים לרצות לגור בבירת הנגב. 
המצב הביטחוני וקריסת ההיי טק גרמו לביטול החוקים - ולקריסת הנגב יחד איתם
האידיליה לא החזיקה הרבה זמן. חוקי הנגב בוטלו כעבור שנתיים, במשמרתם של שני דרומיים: ראש הממשלה אריאל שרון ז''ל ושר האוצר סילבן שלום יבל''א. ב-2003 ישראל נקלעה למבצע חומת מגן, נקלעה לבידוד בינלאומי, ההיי טק קרס והיה צריך לכסות את הבור התקציבי. תחילה דובר על הפחתת היקף ההנחות, מאוחר יותר החוק בוטל כליל ורק סעיפים בודדים הושארו במספר ישובים בנגב.
ביטול חוקי הנגב עבר ללא התנגדות. לבאר שבע והנגב לא היו כוח פוליטי או מכפיל כוח. כך למשל, למרות מחאות התושבים, הוקמו בבאר שבע אתרי פסולת ארציים. אמנם מאות תלמידים יצאו אז להפגנה, אבל באר שבע לא עניינה לא את מוקדי הכוח בישראל ולא את התקשורת הארצית. בבאר שבע אשי הציבור נזהרו לבקר את מפלגת השילטון, היות והם תלויים בה, לא היא בהם.
בלי עידוד ממשלתי, לא הייתה באמת סיבה להישאר בב''ש
ביטול החוקים, על רקע המציאות הכלכלית אז בישראל, הנחיתו מכה קשה על באר שבע: בין היתר, חברות בניה הגיעו לכדי קריסה או נקלעו לקשיים, רוכשי דירות עמדו חסרי אונים, עסקים מקומיים אחרים קרסו או נקלעו לקשיים. החמצן הכלכלי פסק באחת ובלי הודעה מוקדמת. אחת הסיבות הייתה שמי שביטלו את החוקים ידעו שקולות הבוחרים מונחים להם בכיס. זו גם הסיבה, שגם אם יש החלטות ממשלה, לא ממש חייבים להביא אותן לידי ביצוע. מועצת הנגב פרסמה לא מכבר דוח עגום על רמת הביצוע של החלטות הממשלה.
בלי החלטת ממשלה שתתן עדיפות ברורה לנגב וגם יהיה מי שידאג לביצועה, נמשיך לראות בעיקר נאומים יפים וסרטוני יחסי ציבור ופרויקטים שמימושם מתעכב. ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ' פרסם לא מכבר סרטון בו הוא אומר דברים מדם ליבו.
חשוב לראות את הסרטון הזה, כי דנילוביץ' אומר בו דברים נכונים:
לנגב אין כוח פוליטי, הפוליטיקאים מרגישים שהוא מונח להם בכיס
את התוצאה של היעדר כוחם הפוליטי של תושבי הנגב רואים היטב בכל תחום מתחומי החיים: באר שבע היא העיר בה קיים הסיכון הכי גבוה לעסקים, על פי נתוני פירמת דאן אנד ברדסטריט. יש בה מאזן הגירה שלילי, כפי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיסקה: מספר העוזבים הוא גדול ממספר הנכנסים. קיימים פערים גדולים, אל מול מרכז הארץ, בתחומי חיים חשובים: בחינוך, בבריאות, באיכות סביבה. פרויקטים גדולים, בהם עיר הבה''דים, לא חוללו את השינוי המיוחל. פרויקטים גדולים אחרים, כמו מעבר יחידות המודיעין לנגב, מתעכבים. הדבר נידון לאחרונה בכנס שנערך במכון מנדל למנהיגות. זוהי האמת המרה.
פעם היו קוראים לזה סלאח שבתי. פוליטיקאים באים, מבטיחים ונעלמים אחרי הבחירות
ללא החלטה ברמה הממשלתית, ספק אם חלק גדול המפרויקטים והכוונות יעבור את רמת ההצהרות, יחסי הציבור וגזירת הסרט בטקס האבן פינה. השנה היא שנת בחירות ברשויות המקומיות וייתכן כי גם שנת בחירות לכנסת, או לפחות שנה של מערבולת פוליטית, בה כולם יהיו עסוקים בהישרדות.
מצד שני, שום דבר לא חדש, שום דבר לא משתנה וככל הנראה, גם לא ישתנה, לפחות עד שיהיה כוח פוליטי שיאחד את כל תושבי הנגב כולם ויידע ללחוץ איפה שצריך. כי בישראל, מבינים רק כשהופכים שולחנות.
הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: להצטרפות הקליקו כאן
ניתן לדווח על חדשות אל העורך האחראי דני בלר בטלפון 052-2394026
או במייל [email protected]
על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ‘’חדשות באר שבע והנגב 24/7" מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
עקבו אחרינו: גוגל •
