למה האות א׳ של ויקרא קטנה - ומה זה מלמד אותנו על ענווה אמיתית

אמר רבי יהושע: ״בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל״.

בשעה טובה אנחנו מתחילים את החומש השלישי מתוך החמישה - ספר ויקרא.
ספר בראשית עוסק בבריאת העולם, באדם הראשון ובאבות הקדושים - אברהם, יצחק ויעקב עליו השלום.
ספר שמות עוסק בירידת עם ישראל למצרים, בשיעבוד הקשה ולאחר מכן בגאולת בני ישראל.
ספר ויקרא, שאותו אנחנו מתחילים השבת בעזרת ה׳, עוסק בעניין הקורבנות.

הקורבנות נועדו לכפר על חטאים ועוונות כלפי ה׳ יתברך. 
אך כמו שנראה בפרשה, אדם שחטא לחברו לא יוכל להסתפק בקורבן בלבד, אלא יצטרך קודם לתקן את דרכו מול חברו, להשיב את הגזילה וליישר את העוול, ורק אחר כך לבוא גם מול ה׳ יתברך.

ספר במדבר, כשמו כן הוא, עוסק בהליכת בני ישראל במדבר ובאין ספור נושאים וסיפורים מרתקים בדרך לארץ הקודש.
הספר החמישי, דברים, הוא מעין סיכום כולל של הספרים הקודמים, ובעצם דברי חיזוק ותוכחה לעם ישראל לפני פטירת משה רבינו עליו השלום. 
כך היא דרכם של האבות הקדושים - לתת את התוכחה דווקא בסוף ימיהם, ואז יש תוקף ומשמעות חזקה יותר לדברי המוסר. כמו שראינו אצל יעקב אבינו: ״ראובן בכורי אתה״. 
ומכאן מתחיל ספר יהושע, שבו מתוארת כניסת בני ישראל לארץ הקודש. שנזכה בקרוב לארץ השלמה והמובטחת, אמן.

הא׳ הקטנה של ויקרא

כבר במילה הראשונה אנו נתקלים בדבר שאי אפשר לפספס - המילה ״ויקרא״ מסתיימת באות א׳ קטנה.

כותב בעל הטורים שזה מתוך ענוותנותו של משה רבינו. 
משה התבייש לכתוב על עצמו שה׳ יתברך, מלך העולם, פונה אליו וקורא לו. לכן רצה לכתוב ״ויקר״, מלשון מקרה, משהו חד פעמי, כמו שנאמר אצל בלעם: ״ויקר אלוקים אל בלעם״. כך היה נשמע כאילו לא נראה ה׳ אל משה אלא במקרה בלבד.

אבל הקב״ה אמר לו לכתוב גם את האות א׳, ומשה כתב אותה קטנה.

חז״ל מוסיפים שהדיו שנשאר מהאות א׳ התיז ה׳ על משה, ולכן קרן אור פניו באור גדול. מכאן נולדה גם הטעות הידועה של האומן מיכלאנג׳לו, שצייר ופיסל את משה רבינו עם קרניים, משום שבתרגום של הגויים לא הבדילו בין קרן מלשון אור לבין קרן כמו של בהמה.

הגמרא במסכת שבת דף פט עמוד א נותנת לנו הצצה מרתקת למה שהתרחש בשמים בשעה שמשה רבינו ירד עם לוחות הברית.

אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שמשה רבינו ירד עם לוחות הברית, נהיה רעש בשמים. השטן שאל את ה׳ יתברך: היכן התורה? ענה לו ה׳: נתתי אותה לארץ. הלך וחיפש אותה בכל מקום ולא מצא. חזר שוב לפני ה׳, ואמר לו ה׳: לך אצל ״בן עמרם״.

השטן יורד למשה רבינו ושואל אותו: היכן התורה?
ומשה רבינו, בענווה עצומה, עונה: וכי מה אני שה׳ יתברך ייתן לי את התורה?

אם ניקח כל אחד מאיתנו, ונניח שהיה מקבל אפילו מתנה קטנה, מיד היה מנפח את החזה ומתגאה בפני כל העולם. אבל לא אדם גדול כמשה רבינו.

יצא קול מאת ה׳ ואמר: ״משה, בדאי אתה״, שהרי נתתי לך את התורה.
ענה משה: ״ריבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום - אני אחזיק טובה לעצמי?״

אמר לו הקב״ה: הואיל ומיעטת את עצמך ועשית זאת מתוך ענווה - התורה תיקרא על שמך, כמו שנאמר: ״זכרו תורת משה עבדי״.

ספר ויקרא אמנם עוסק בקורבנות, אבל בעומק הוא עוסק בהתקרבות.
הקורבן איננו רק פעולה מעשית, אלא ביטוי לכך שהאדם רוצה לחזור, לתקן, להתקרב, לשוב אל ה׳ באמת.

התורה מלמדת אותנו יסוד עצום: אפשר להביא קורבן, אבל בלי לב נשבר ובלי תיקון אמיתי - אין בכך שלמות. הקב״ה רוצה את הלב של האדם, את האמת שלו, את התיקון הפנימי שלו.

בהקשר הזה ראוי להזכיר את הצדיק רבי אריה לוין, שכונה ״אבי האסירים״.
רבי אריה קיבל אות מופת מהמדינה על פעולותיו הגדולות למען עם ישראל ולמען האסירים שהוכנסו לכלא הבריטי על כך שלחמו למען היישוב היהודי.

הוא היה מבקר אותם, מעודד אותם, מחזק אותם. הוא אף סיכן את חייו ונכנס אפילו לבית החולים למצורעים כדי לטפל בהם ולשמח אותם, כי ידע שמרוב פחד מהידבקות הם חיים בבידוד ובריחוק, ולא רצה שיהודי יהיה בודד.

הוא היה שמח על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, וראה בה ממש התחלת הגאולה.

זכה והעמיד אחריו צאצאים קדושים. בתו נישאה לגדול הדור הרב אלישיב זצוק״ל, ונכדתו היא הרבנית קנייבסקי, אשת רבי חיים זצוק״ל.

ישנו הסיפור הידוע שהרופא בעצמו סיפר בהתלהבות: פעם הגיע אליו רבי אריה עם אשתו והתלונן: ״כואבת לנו הרגל״. בתחילה הרופא לא הבין, עד שנפל לו האסימון - הרב כל כך אהב ודאג לאשתו, שהוא ממש הרגיש את הכאב שלה כאילו היה שלו.

אמר עליו הראי״ה קוק, שהיה רבו:
״אילו היו בדורנו שלושה יהודים כרב ר׳ אריה לוין - היה המשיח בא״.

בניסן עתידין להיגאל

חודש ניסן הוא חודש של גאולה. לא רק גאולת מצרים, אלא גם הגאולה העתידה.
וכדי לזכות לגאולה צריך ללמוד ממשה רבינו - ענווה, אמת, מסירות, ביטול עצמי לפני ה׳, ואהבת ישראל אמיתית.

כאשר אדם ממעט את עצמו לפני ה׳ - הוא נעשה כלי לקבל אור גדול יותר.
כאשר אדם אוהב את עם ישראל באמת - הוא מקרב את הגאולה.
וכאשר אדם חי עם לב טהור, עם רצון לתקן ולהתקרב - הוא כבר חי את ספר ויקרא.

שבת שלום ומבורך אחים ואחיות אהובים.