''אנשים חכמים לומדים הכל מכולם''

"אנשים חכמים לומדים הכל מכולם, אנשים רגילים לומדים מהטעויות שלהם, ואנשים "טיפשים" יודעים כבר הכל" כותרת המאמר מייצגת גישה פילוסופית מעניינת ליחס שלנו ללמידה ולחכמה.
אלא שהרעיון לכתיבת מאמר זה שוב יונק מילדותי הנפלאה והקסומה כאשר אבי הזהיר אותי אל תדבר בפני אחרים אם אינך בקי בסוגיה ו/או אינך מאמין בכך. אמי היקרה לימדה אותי להקשיב וללמוד מכל אדם יהיה מעמדו אשר יהיה תמיד הייתה אומרת לי " החוכמה נמצאת בכל אדם". במאמר זה הנני מלא תקווה כי יהיה בו כדי לשנות ולו במעט את השיח אשר לעיתים רדוד ולא מכבד אשר לצערי קיים בתוכינו.      

כאמור, אנשים חכמים לומדים הכל מכולם – החכם תמיד פתוח ללמוד, לא משנה מי האדם שמולו. הוא מכיר בכך שלכל אחד יש תובנות ייחודיות הנובעות מניסיון חייו, ומחפש הזדמנויות להרחיב את אופקיו דרך למידה מאחרים. דוגמה: מורה בכיתה שמקבל משוב מתלמידיו על אופן הלימוד, משפר את דרכיו מתוך הבנת נקודות המבט השונות של התלמידים.

אנשים רגילים לומדים מהטעויות שלהם – אלו הם אנשים שנמצאים באמצע הדרך; הם אינם מחפשים כל הזמן ללמוד, אך כאשר הם נתקלים בטעויות, הם מפיקים את הלקחים. דוגמה: אדם שנכשל במיזם עסקי ומבין במה טעה, ובפעם הבאה מצליח בשל כך.

אנשים טיפשים יודעים כבר הכל – אלו אנשים שהחשיבה שלהם היא נוקשה, והם אינם פתוחים ללמוד דבר חדש. הם מניחים שכבר יש להם את כל התשובות, ולכן אינם מתקדמים. דוגמה: עובד שמסרב להקשיב לעמיתיו בעבודה משום שהוא בטוח ששיטתו היא הטובה ביותר, ובכך מפסיד רעיונות ושיפורים אפשריים.

גישת היהדות לכותרת המאמר. היהדות מעודדת את האדם לשאוף לחכמה דרך לימוד והקשבה לזולת. ביהדות, התפיסה היא שכל אדם יכול ללמוד כל הזמן, וכל חוויה היא הזדמנות ללמידה. המשנה במסכת אבות אומרת: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" זהו תיאור מדויק של החכם המוזכר במשפט – אדם שמבין כי יש חכמה לכל אחד, ואין מי שאין לו מה לתרום. בגמרא (תענית ) מובא כי "הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי יותר מרבותיי, ומתלמידיי יותר מכולם". כאן מודגשת חשיבות הלימוד גם מתלמידים ואנשים פשוטים . זהו ביטוי מובהק של תפיסת החכמה ביהדות: חכמה אינה נמדדת בכמות הידע שיש לאדם, אלא ביכולת שלו להכיר בכך שכל אדם או סיטואציה יכולים ללמד אותו דבר מה חדש.
הרמב"ם בפירושו למשנה זו מציין שהחכם הוא זה שמכיר בערך של כל אדם, ומבין שידע וחכמה יכולים להגיע מכל מקום. בכך, הרמב"ם רואה את החכמה כמתפתחת כל הזמן, דרך שיח ודיאלוג עם אחרים.

אנשים רגילים לומדים מהטעויות שלהם: ביהדות יש חשיבות רבה להכרה בטעות ולתיקון שלה. המושג תשובה ביהדות מבוסס על ההבנה שטעויות הן חלק מהותי מהתהליך האנושי, והיכולת להפיק לקחים מהן היא מרכזית. חז"ל מדברים רבות על היכולת להפיק לקחים מהכישלונות, והדבר מתבטא במיוחד במאמר "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין ) הכישלון והטעות אינם נתפסים כשליליים, אלא כשלב חיוני בלמידה ובהבנת המציאות אשר יכולה להוביל לתיקון ולהשתפרות.

אנשים טיפשים יודעים כבר הכל: היהדות מזהירה מפני הגאווה והיוהרה, שהן התכונות המאפיינות את האדם החושב שהוא יודע כבר הכל. ספר משלי מזהיר מפני האדם ה"פקח" בעיני עצמו, כמו שנאמר: "ראית איש חכם בעיניו? תקווה לכסיל ממנו" (משלי). גישה זו של סגירת דלת בפני למידה חדשה משאירה את האדם במצב סטטי ומונעת ממנו להתקדם.

סיפור מהיהדות: סיפור מפורסם הממחיש את הגישה הזו הוא על רבן יוחנן בן זכאי, אחד מחכמי המשנה (תנא) בתקופת בית המקדש השני . נאמר עליו ש"מעולם לא הפסיק מללמוד, אפילו מדברים פשוטים ומכל אדם". מסופר שכאשר היה רואה ילד משחק, הוא היה מתבונן ומנסה ללמוד מכך משהו חדש. רבן יוחנן הכיר בכך שלכל אחד יש חכמה מסוימת שניתן ללמוד ממנה, גם אם מדובר בילד קטן.

תלמוד בבלי, מסכת תענית אומר על יהירות בלמידה: "אמר רבי חמא בר חנינא: כל המתייהר, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו". הכוונה היא שאדם שחושב שהוא יודע הכל ושמגיע לו הכבוד, יאבד את היכולת להמשיך וללמוד, וחכמתו תעלם. החכמים התייחסו לכך כאל איום משמעותי עבור לומדי התורה, שממנו יש להיזהר.
ביהדות, הלמידה נתפסת כתהליך מתמיד, שבו האדם צריך לשמור על ענווה ולהיות פתוח ללמוד מכל אדם ומכל סיטואציה. מקורות יהודיים רבים מדגישים את החשיבות של למידה, לא רק מהחכמים או מהניסיון האישי, אלא גם מאחרים – כולל התלמידים והפשוטים שבעם. יוהרה והרגשה של ידיעה מוחלטת נחשבים במקורות היהודיים למכשול ללמידה ולחכמה אמיתית.

סיפור נוסף , על רבי יוחנן בן זכאי . מסופר עליו שלא חשש ללמוד מכל אדם, גם ממי שנראה פחות חכם ממנו. פעם אחת הוא התארח אצל אדם פשוט, וכשראה איך בעל הבית נוהג בדקדקנות במצוות הכנסת אורחים, אמר לחכמים שעמדו לידו: "למדו ממנו כיצד יש לקיים את המצווה הזו".  רבי יוחנן, על אף גדולתו, לא ראה עצמו כמעל לזולת, אלא למד מכל אדם – גם מאדם פשוט. גישתו ממחישה את הרעיון של "אנשים חכמים לומדים הכל מכולם", מתוך ענווה ורצון להרחיב את חכמתו.

למידה מתוך דעות של אחרים, אנו לומדים מאברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית ה-16, אשר נודע ביכולת שלו ללמוד מכל אדם, כולל מאנשים שהיו יריביו הפוליטיים. אחת הדוגמאות לכך הייתה כאשר מינה את יריביו הפוליטיים לשבת בקבינט שלו במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. לינקולן הבין שאנשים שונים מביאים איתם נקודות מבט שונות וחשובות לניהול המדינה, ולכן לא נרתע מלהקשיב לדעות שאינן תואמות את שלו. במקום לסגור את עצמו לדעתו האישית, הוא למד כיצד לקבל ביקורת ולעבוד יחד עם אנשים שלא בהכרח הסכימו איתו. יכולתו לשתף פעולה ולהקשיב לכל הדעות הובילה אותו לתובנות חשובות שאפשרו לו להנהיג ביעילות את האומה בתקופה קשה כל כך.

סיפור זה ודומיו  מדגימים אנשים גדולים שלא נפלו לגאווה, אלא חיפשו תמיד ללמוד מכל מי שהיה סביבם, בדיוק כפי שמתאר המשפט. על כן אנשים חכמים מוצאים הזדמנויות ללמוד מכל דבר ודבר, מתוך הכרה בגבולות הידיעה שלהם ומוכנות מתמדת להרחיב את אופקיהם.
לסיכום , המאמר מייצג רעיון עמוק הן מההיבט היהודי והן מהפילוסופיה הכללית. שניהם מציינים כאחד את החשיבות של למידה מכל אדם ומדגישה שהחכמה היא יכולת מתפתחת שמחייבת פתיחות וענווה. 

חברות וחברות, אמצו מאמר זה, השתדלו לעבוד על עצמכם ועל הסביבה הקרובה אליכם, זכרו חוכמה אמיתית טמונה בפתיחות ללמוד מכל אדם, בעוד שאשליית הידע  המוחלט משאירה אותנו דורכים במקום. מודה לכם על כך שאתם קוראים את המאמרים ואף מאירים ומעירים לא אחת מחוכמתכם לטובת כולנו.

משה דנוך 
עבדכם הנאמן