במקום עוד יישוב חדש בנגב: המדינה חייבת להציל את באר שבע לפני שהדרום קורס

בכל פעם שמשרד ממשלתי מצייר על המפה עוד יישוב עתידי, נדמה שמישהו שוכח לעצור ולשאול את השאלה הבסיסית ביותר: מי בדיוק יחזיק את כל החלומות האלה אם באר שבע בעצמה הולכת ונחלשת?
במקום לחזק את המטרופולין הדרומי, הממשלה ממשיכה לפזר את המשאבים על עוד ועוד יישובים חדשים - מהלך שנשמע טוב בכותרות, אבל בפועל יוצר מעגל של הזנחה.

בפועל, באר שבע היא העיר היחידה שמסוגלת לשמש מנוע פיתוח אמיתי לנגב. היא זו שמספקת שירותי בריאות, מסחר, תעסוקה, אקדמיה, תחבורה ומוסדות מדינה לכל היישובים שסביבה - מהגדולים ועד הקטנים ביותר. אבל בעוד שהממשלה מקדמת יוזמות חדשות בקצב מסחרר, העיר שאמורה להוביל את הדרום נשחקת מבפנים.
השוק המקומי משדר מצוקה ברורה: בחודש האחרון דיווחנו על צניחה של 50% במכירת הדירות בעיר - הנתון הקשה ביותר בשנתיים וחצי. משבר אמיתי, כזה שלא ניתן להסתיר מאחורי סיסמאות על "בירת הסייבר" או "פיתוח עתידי". משפחות מצביעות ברגליים: מי שיכול להרשות לעצמו עובר למיתר, להבים ועומר; מי שמתקשה - בורח לאופקים, ירוחם ונתיבות. כך, העיר המטרופולינית מאבדת בדיוק את האוכלוסייה שאמורה לשמור על יציבותה.
למרות זאת, המדינה מסרבת להתייחס לבאר שבע כפי שמתייחסים לכל עיר מטרופולין בעולם: כעיר-עוגן שחייבת לקבל עדיפות לאומית. הטבות המס  שהיו צריכות להיות כלי מרכזי לעצירת הדימום  ממשיכות להישלל מהעיר באופן כמעט עקבי, כאילו מדובר בגחמה ולא בצורך קריטי שמזוהה היטב בכל נתון כלכלי.
קל יותר לתת הטבה לעיירה של 30 אלף תושבים, כי זה מצטלם יפה ונשמע פחות "יקר". אבל באר שבע היטא בירת הנגב ולכן כל השקעה בה דורשת אומץ תקציבי אמיתי, לא רק הרצאה על "חיזוק הפריפריה".
וכשהאוצר ושרים מסוימים מעדיפים צעדים קלים פוליטית על פני החלטות עומק, נוצרת מציאות שבה העיר החשובה בדרום מקבלת יחס של שוליים, למרות שהיא זו שמחזיקה את כל היישובים שאליהם כל כך אוהבים להתייחס בישיבות הממשלה.
בבאר שבע לא מחפשים הצהרות בומבסטיות על “מטרופולין 2040” או “פיתוח הייטק”. התושבים רוצים דבר אחד: מעשים פשוטים ויומיומיים. חיזוק שכונות ותיקות, יצירת תחבורה אמיתית, שיפור שירותי בריאות, תוספת כיתות לימוד, ביטחון עירוני - ובעיקר, תנאים שיאפשרו למשפחה צעירה להישאר בעיר ולא לברוח החוצה.
המשך ההתרחבות ההתיישבותית, בלי חיזוק המרכז האזורי, הוא פשוט מדיניות של פיזור אחריות במקום קבלת אחריות. הנגב לא צריך עוד יישובים חדשים, הוא צריך עיר אחת חזקה שתוביל אותו קדימה.
בלי באר שבע חזקה - אין נגב חזק. זו משוואה שלא משתנה לפי רוח פוליטית.
והנתונים לא משקרים: אם המדינה לא תעצור עכשיו, הדרום ימשיך להתרוקן מבפנים. זה לא יקרה ביום אחד; אלא לאט, בעשרות משפחות שעוזבות בכל חודש, עד שהמטרופולין יהפוך למונח ריק.

הגיע הזמן להתעורר. הגיע הזמן להבין שהשקעה בבאר שבע היא אינטרס לאומי, לא מקומי.
הדרום כולו עומד על כתפיה  ואם המדינה לא תחזק את הכתפיים האלה, אף יישוב חדש לא יוכל להציל את המרחב כולו.