כמו העץ - להתעקש לגדול גם כשהענפים נופלים

גדולת העץ היא, שלמרות שיש ענפים הפונים למטה, הוא ממשיך לשאוף למעלה. כך גם בחיים. גם כשאתה בירידה, תשאף תמיד לעלייה.
יש רגעים בחיים שבהם האדם מרגיש כמו עץ בחורף. הרוח חזקה, האדמה בוצית, והענפים הכבדים. אולי חוויות העבר, הכישלונות, האכזבות, נמשכים מטה. דווקא אז נחשפת גדולתו של העץ. לא בכך שהוא עומד זקוף, אלא בכך שהוא מחליט להמשיך לגדול. עצים אינם שואלים אם כדאי. הם פשוט מכוונים את ליבם אל השמים, גם כאשר חלקם פונה לכיוון ההפוך. כך גם אנחנו. הגדולה האמיתית שלנו נבחנת בדיוק שם, ברגע שבו המציאות מושכת אותנו למטה, אך הרצון הפנימי, כמעט עקשני, מבקש לעלות עוד צעד קטן במקום שבו לכאורה אין כוח.

ביהדות "כי האדם עץ השדה" דימוי העץ אינו שירה בלבד. חז"ל מלמדים שהאדם דומה לעץ בכך שעונות החיים מעצבות אותו. אביב ופריחה לצד סתיו וקמילה. האדם אינו בנוי לצמיחה רק לגובה. הוא מתפתח בגלים, בעליות וירידות. דווקא הירידה מזמינה חיזוק שורשים.
רבי נחמן מברסלב מתאר תהליך עמוק "לפעמים הירידה היא עצמה העלייה". לא משום שהיא נעימה, אלא משום שהיא פותחת בתוכנו שכבות חדשות של הבנה, ענווה, ויכולת לראות את החיים מזווית אחרת. האדם אחרי ירידה אינו אותו אדם שהיה לפניה. הוא עשיר יותר בפנים.
מדרש תנחומא- המדרש מספר "כשם שהאילן, אם נקטם ממנו ענף, צומח אחר במקומו, כך צדיקים, אף אם נופלים, עומדים ומתרוממים ." אין ענף שנקטם שהוא סוף, יש רק הזדמנות להוציא ענף חדש.

גם עץ הבמבוק מתכופף בסערה, כדי לא להישבר. הכיפוף, הירידה, הוא סוד העמידות.
הרב שלמה זלמן אוירבך סיפר פעם על יהודי זקן בירושלים שהיו לו ימים קשים מאוד. כל עסקיו כשלו, משפחתו התפזרה, והוא כמעט איבד הכול. ובכל זאת, בכל בוקר היה הולך לכותל ומניח יד על האבנים ואומר " אני נופל, ואני קם. זה הסדר של העולם ."שנים לאחר מכן, כשהחיים התיישרו, שאלו אותו איך לא נשבר. הוא ענה: " כשהייתי למטה, לא רציתי להישאר שם. כמו עץ. כשהענפים יורדים, השורש דווקא מתחזק ." לכן , גדולת האדם היא לא ביכולת לעלות, אלא ביכולת להמשיך לרצות לעלות, גם כשירד.

חברות וחברים עצתי לכם ,איך להיות כמו העץ
אל תפחדו מענפים שמכוונים למטה , הם חלק מסיפור החיים שלכם. ירידה היא תנועה טבעית ולא כישלון. הכרה בכך מפחיתה אשמה ומחזירה שליטה. על כן תנו לעצמכם רשות ליפול, אך לסרב להישאר שם.
תחזקו שורשים, לא ענפים .שורשים הם הערכים, המשפחה, החברות, האמונה, הבריאות. כשהשורשים יציבים, גם בסערה העץ עומד.
כוונו גבוה , גם אם הצעד קטן .שאיפה לעלייה אינה דורשת קפיצה. היא דורשת כוון.
צעד אחד נכון עדיף על עשרה צעדים יפים שאינם שלכם.
לסיכום, העץ מלמד אותנו שהחיים אינם קו ישר, ושאין ערך לעלייה בלי ירידה שמקדימה אותה. אין משמעות לענף שמגיע לשמיים אם לא למד קודם איך לעמוד מול הרוח. גם אנחנו, גדלים, נופלים, מתעקשים, וממשיכים לעלות, לא משום שהכול קל, אלא משום שיש בתוכנו כוח פנימי שמבקש שמיים. ובסופו של דבר, מי שלומד לכוון למעלה כשהוא למטה, מגיע למעלה אחרת לגמרי.

חברות וחברים מודה לכם על שאתם קוראים את המאמרים ואף משתפים את הקוראים בחוויית הקריאה.
משה דנוך, עבדכן הנאמן.