הסוד שמאחורי הדמעות
דמעות העצב של הורים, אחים ואחיות ילדים על נפילת חייל במערכה, או דמעות שכול על אזרחים שנרצחו על ידי בני עוולה רק בשל יהדותם, נישאות תמיד לצד דמעות של שמחה והתרגשות, כמו אלה של כולנו כאשר שוחרר חטוף או לאחר מבצע מכונן כמו אנטבה, שבו כל אחד מאתנו הרגיש את תחושת השחרור והגאווה. זהו מרקם אנושי מורכב, שבו כל אבן דרך בהיסטוריה שלנו מלאה בדמעות, לעיתים דמעות של כאב, ולעיתים של אושר עמוק.
הדמעות הן לא תמיד היעדר של כוח או שליטה. לפעמים הן הדרך שבה אפשר לבטא את הדברים הכי עמוקים שנמצאים בנפש. הן סימן להתמודדות עם טראומה, עם אובדן, ועם שינוי, והן לא בהכרח סמל לחולשה אלא לכוח פנימי שמפנה מקום לצמיחה ולתיקון.
הדמעות הן שפה שאין לה מילים, וכאשר אדם בוכה, הוא מוציא את מה שאין לו יכולת להוציא במילים. הדמעות משדרות תמצית של חוויות פנימיות – הן יכולות להיות ביטוי של שמחה, כאב, זיכרון או תקווה. ובסיפורנו השבוע, נעמוד על משמעות הדמעות דרך הדמעות של רבי יהודה הנשיא, נשיא הסנהדרין, מגדולי חכמי ישראל, אשר דמעותיו זלגו לא על צערו האישי אלא על צערה של שפחתו.
יוסף ואחיו – דמעות של פיוס ושיקום- אחד הסיפורים המרגשים ביותר בתנ"ך, שבו דמעות הן לא רק ביטוי לכאב אלא גם לתשובה ולפיוס. כאשר יוסף חושף את זהותו בפני יתר האחים, לאחר שנים רבות שבהן הם האמינו כי הוא מת, הוא פורץ בבכי. בסיפורו של יוסף אנו רואים לא רק את הדמעות של הצער על מה שקרה, אלא גם את הדמעות של פיוס ותשובה, את הדמעות שמביאות לסיום סבל אישי ומערכות יחסים שבורות.
יוסף בוכה שוב כאשר הוא מחבק את אחיו בנימין: " וַיִּפֹּל עַל-צַוַּארֵי-בִנְיָמִין אָחִיו וַיֵּבְךְ וּבִנְיָמִין בָּכהְ על צואריו " ובהמשך " וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ..."(בראשית) דמעות אלו מייצגות את השבר הגדול שהתרחש בין האחים ואת האפשרות לתיקון ולהתפייס. דמעות אלו הן תוצאה של שנים רבות של סבל, אובדן, ושאיפה לשחזור הקשר המשפחתי. הדמעות כאן לא רק מסמלות סבל, אלא גם את כוח הריפוי וההשלמה. כשאדם בוכה על דבר מה שבור, יש בו גם את האפשרות לשקם ולבנות מחדש.
דוד המלך – דמעות של אהבה ומחילה- דוד בוכה פעמים רבות במהלך חייו, ותיאוריו של ספר שמואל הם רוויי דמעות. הדמעות של דוד בולטות במיוחד בסיפוריו עם אבשלום, בנו, אשר מרד בו, ואחר כך, במותו, דוד בוכה את דמעותיו על הבן שסרח, אך גם את דמעות הצער על כך שהמציאות כפתה עליו את הדרך. כאשר נודע לו על מות בנו אבשלום, הוא פולט את הקריאה המפורסמת: " בני אבשלום, אבשלום בני בני, מי יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני!" . בכי זה הוא תוצאה של כאב עמוק על כישלון ההבנה בין אב לבן, שמוביל לכאב בלתי הפיך. דמעותיו של דוד במקרים אלו אינן רק תוצאה של הכאב האישי אלא גם תוצאה של היכולת לראות את הכישלון של מערכת היחסים, החמלה והאהבה שהוא הרגיש כלפי בנו.
המדע המודרני חושף כיום את העולם הסודי שמאחורי הדמעות. דמעות שמחה וכאב אינן רק תגובה פיזיולוגית לעצב או אושר, אלא תוצאה של שינויים כימיים בגוף. כאשר המחקרים מצביעים בצורה מדויקת ומבחינים בין התוצאות הכימיות בגוף כאשר הדמעות הן בשל כאב הרי שהן מכילות חומציות גבוהה יותר ורמת הורמונים גבוהה המצביעה על מתח נפשי. בעוד דמעות של שמחה מכילות יותר חלבונים שונים ותורמות להפגת מתח. ולכן דמעות כאב לחילופין דמעות שמחה לא רק מבטאים את מצבו הרגשי של האדם, אלא גם משפיעות על מצב הרוח. דמעות עוזרות לבנות קשרים רגשיים, להעביר מצוקה וליצור אינטימיות בין בני אדם.
מעבר לסיפורים מקראיים, גם בתרבות הכללית הדמעות שיחקו תפקיד מכונן בתמונות מפורסמות ובצילומים היסטוריים. הדמעה הפכה לא פעם לסמל של כאב ושל התחלה חדשה, ולעיתים גם ככוח שנשאר בזיכרון הציבורי. תמונה של ילדה יהודייה בשואה, שצולמה מיד לאחר שחרור מחנה ריכוז. דמעותיה על רקע הריסות המחנה וההרס הכללי הפכו לסמל של צער וכאב כללי, אך גם לניצחון רוחני – הציוד שלה היה רק דמעה אחת מתוך אינספור דמעות שהיו מלוות את דור השואה. דמעות אלו לא רק שיקפו את האובדן אלא גם את הרצון להחיות מחדש את התרבות והעולם היהודי.
הדמעות היו אז לא רק כלי להבעת כאב אישי, אלא גם סמל לתקופה ולרגע היסטורי שבו כולנו חווינו יחדיו כאב בלתי נתפס, המוביל גם לחיזוק החברה והקולקטיב.
הסיפורים והדימויים שהזכרתי, הן מהמקורות היהודיים והן מההיסטוריה האוניברסלית, מראים את הדמעות ככוח שמייצג יותר מכאב אישי. דמעות אלו היו פעמים רבות אמצעי לצמיחה, פיוס, ותיקון של מערכות יחסים. הן שיקפו כאב, אך גם תיקון. לסיפורים הללו יש שיעור חשוב לגבי הרגישות והיכולת לראות את הסבל של אחרים, גם אם אנחנו נמצאים בעמדה של כוח או עוצמה.
הדמעות הן לא תמיד היעדר של כוח או שליטה. לפעמים הן הדרך שבה אפשר לבטא את הדברים הכי עמוקים שנמצאים בנפש. הן סימן להתמודדות עם טראומה, עם אובדן, ועם שינוי, והן לא בהכרח סמל לחולשה אלא לכוח פנימי שמפנה מקום לצמיחה ולתיקון.
לקחים לעתיד- אם נבחן את הדמעות כאורח חיים או כמראה לנפש האדם, נוכל למצוא בכולן רגעים של חיבור, תשומת לב, ואכפתיות לזולת. התמודדות עם דמעות, אינה בהכרח תוצאה של חוויות אישיות, אלא גם שיקוף של תחושות הזולת. חכמים לימדו אותנו כי "הדמעות תולות את המעשה", כלומר, הדמעות עשויות לשנות מציאות ולהביא לתשובה או לתקופה חדשה.
לסיום, הדמעות אינן רק טיפות מים הנפלטות מעינינו – הן תמצית של רגשות ותחושות. דמעות על צער עצמנו, אך גם על צער אחרים, הן שפת לב שאין לה תחליף. אם נלמד להבין את משמעותן, נוכל להיות רגישים יותר, נאמנים יותר, ובעיקר – אנושיים יותר. על כן הסוד שמאחורי הדמעות הוא לא בהכרח בכאב, אלא בכוח שגלום בתהליך השחרור, בללמוד להרגיש ולהיות נוכחים ברגעים הקשים. אני מציע לחבריי לא לפחד מהדמעות, אלא לקבל אותן כדרך לשחרר ולהתחדש, כי רק כשאנו נותנים לדמעות ליפול, אנו פותחים את הדרך לצמיחה אמיתית.
חברות וחברים, תודה לכם על קריאת המאמרים והערותיכם ו/או הארותיכם אשר מוסיפות טעם לכולנו.
משה דנוך
עבדכם הנאמן
הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: להצטרפות הקליקו כאן
ניתן לדווח על חדשות אל העורך האחראי דני בלר בטלפון 052-2394026 או במייל [email protected]
על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ‘’חדשות באר שבע והנגב 24/7" מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]
