הרב שרלו מגיב: על ענייני חינוך וסובלנות במערכת החינוך בבאר שבע

קראתי, יש לומר – בצער, את כתבתו של דני בלר ב"חדשות באר שבע והנגב" מיום רביעי האחרון 26.3, על כך ש: "יאיר תורתי מהציונות הדתית תוקף את הנהלת בית הספר ''יפה נוף'' ברמות על שילוב סמלים של הצלב והסהר בקיר הערכים".

יש לציין שאינני מכיר את תורתי, חבר מועצת עיריית באר שבע, ולא שוחחתי עמו, ואינני מכיר את הפרטים מגוף ראשון אלא דרך הכתבה, ואליה אתייחס.

על פי התיאור, בבית הספר ישנו מיצג יפה של מובאות ממגילת העצמאות עם איורים. לצד המשפטים: "מדינת ישראל תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות" ו-"מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" מאויירים סמלי מגן דוד, סהר וצלב. לטענת תורתי "מדובר בהחדרת ערכים פרוגרסיביים וזרים לבית ספר יהודי, תוך השמטה מוחלטת של ערכי העם היהודי".

ע"פ הכתבה, תורתי מתכוון לפעול כדי להסיר סמלים אלו, ואף "לשנות את תוכני הלימוד כך שיתמקדו בזהות ובשורשים יהודיים, ויוסרו מהם ערכים הומניסטיים שאינם תואמים את מדינת ישראל כמדינה יהודית".

תורתי מצוטט כטוען "לא ייתכן שמגילת ערכים בבית ספר ממלכתי בישראל לא תתבסס על ערכי העם היהודי", ולסמלים של דתות שהיה לנו איתם ועדיין יש מאבק מר וכואב אין מקום בבית ספר ממלכתי בישראל.

מתוך שטף הדברים אני מנסה להבין מה הבעיה שמובילה לתגובה חריפה של הסרת הסמלים וכל התבטאויות הנגד -
האם התוכן של מגילת העצמאות ששזורים בה יחד חזון נביאי ישראל עם יסודות העולם המוסרי המודרני?
האם עצם הצגת סמלי דתות אחרות, שמעוררים הרגשות לא נעימות של פחדים מהעבר ומההווה ואיום על עולם רוחני-ערכי יהודי?
האם זה עוד חלק ממאבק והרמת דגלים בשל המצב המורכב פוליטית-חברתית-צבאית בו אנו מצויים?
מה גם שבכתבה נזכר שתורתי עצמו מדבר על שילוב ערכים אוניברסליים ואף מתוך כבוד.

לפני כעשור ייסדתי יחד עם חברות וחברים את יוזמת השיח הבין-דתי בנגב. מדובר במנהיגים ומנהיגות מקומיים משלוש הדתות החיות בנגב – יהודים, מוסלמים ונוצרים, שמבקשים לפעול במרחבי הנגב למען היכרות, סובלנות, הורדת ניכור ואיבה, וחיזוק החיים המשותפים. הרי אנו נפגשים יום-יום בסורוקה ובאוניברסיטה, בקניונים ובכבישים, במסעדות ובשבילי המדבר – לא כדאי לכולנו (ללא קשר לדעה פוליטית) להוריד להבות ולהגביר כבוד? אחת המנטרות המובילות אותנו היא מנאומו של הנשיא ריבלין: "לא נגזר עלינו לחיות יחד, נועדנו לחיות יחד". אנו מבקשים להביא משפט זה לידי יישום ובדרך ראויה. התנהלות כפי שמצויינת בכתבה היא לא ראויה. היא לא תקדם את יחסי השכנות בין החברות במרחב, לא תוסיף סובלנות וכבוד אלא בדיוק להיפך. לא חבל?

משפט אחד מדברי תורתי דורש הבהרה מיוחדת – לדבריו יש לשנות את תוכני הלימוד כך שיתמקדו בזהות ובשורשים יהודיים, "ויוסרו מהם ערכים הומניסטיים שאינם תואמים את מדינת ישראל כמדינה יהודית".
דבריו תמוהים, כיון שזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מתבססת על ערכים שהנחילו לנו נביאי ישראל - ערכי צדק, שלום, שוויון, חירות כבוד וכ'. תורת ישראל לדורותיה ולמסורותיה זועקת כנגד ביטויים של שנאת האחר, פחד מזר וחוסר כבוד לאדם כנברא בצלם א-לוהים. עלינו לחנך את ילדינו להכיר את השורשים הזהותיים שלהם, שהם שורשים מכילים, רחבים שאין בהם שנאה ופלגנות, ויש בהם הערכה גם לדתות אחרות החולקות עמנו את המרחב. מה האלטרנטיבה לזהות יהודית אחרת - שנאת האחר? הפחד מהזר? גזענות? פגיעה?

ואין לכך שום קשר - לא להיסטוריה רוויית הדמים של הנוצרים, ולא למלחמה הכואבת היום עם המוסלמים. אנו חיים כאן ביחד כאזרחי ישראל המבקשים אחווה, סולידריות, כבוד והוגנות.

אנו, מיוזמת השיח הבין דתי, מציעים להפגש עם תורתי, להכיר ולשוחח, ולהביא קצת מרוחם של חכמינו ממזרח וממערב:

חכם שלמה מלכה (מרוקו-ארץ ישראל-סודן, מאות 19-20):

"מילתי אשר אני מפנה אל אנשי הדת מכל האסכולות היא שיעשו ככל שביכולתם כדי להפיץ את השלום, ולהסיר את האיבות ואת השנאה, ולטהר את האווירה מן הקנאות הדתית, ושילמדו לקח מן ההיסטוריה ומן החורבן וההרס, שגרמו האנוכיות והקנאות הדתית, שכן הכוח, כל הכוח והברכה הם: האהבה והשלום, כמו שאמר אדוננו דוד במזמור: 'ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום'. (מתוך 'החכם היומי('

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רבה האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, מחצית ראשונה המאה ה-20, מענקי הרוח של הציונות הדתית):

"המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות-העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו".  (מידות הרא"יה, אהבה)

בברכה,

הרב אלקנה שרלו, בשם יוזמת השיח הבין דתית בנגב