המטפלות הסיעודיות מתפוצצות על המדינה: ׳נופלות בין הכיסאות, בלי תשובות ובלי פתרון׳

המאבק של המטפלות הסיעודיות יוצא מהטון המנומס ומעלה הילוך. 
הפעם, לא מדובר רק בדרישה לשיפור תנאים, אלא בהתקפה ישירה על מי שלטענת העובדות אחראים לקיפאון:
המוסד לביטוח לאומי, משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה. המסר שלהן חד: ״לא יתכן שאנחנו נופלות בין הכיסאות. אין מתווה, אין תשובות, אין פתרון - והכול נמרח״.

במרכז המאבק עומד מכתב התראה רשמי שכותרתו ״התראה לפני נקיטת צעדים ארגוניים״, שנשלח לח״כ אתי עטיה. 
את המכתב כתב וחתם יוסי ברבי, יו״ר איגוד עובדי האבטחה, הניקיון והטיפול הסיעודי בהסתדרות הכללית החדשה, והוא מציג את התמונה כפי שהאיגוד והעובדות רואים אותה: 
ענף שמחזיק מאות אלפי מטופלים, אך 180,000 מטפלות שרובן ישראליות שמתפרנסות מהענף ומפעילות אותו נשארות ללא הגנה בסיסית של שכר ותנאים.

לטענת המטפלות והאיגוד, שלושת הגופים - ביטוח לאומי, האוצר ומשרד העבודה והרווחה - מגלגלים אחריות זה לזה, ובינתיים בשטח לא משתנה כלום. 
העובדות מתארות מציאות שבה הן מגיעות לדיונים ולוועדות, שומעות הבטחות, ואז חוזרות הביתה בלי החלטות, בלי תקציב ובלי צעדים מעשיים. מבחינתן, זו לא רק בירוקרטיה - זו שיטה שמורחת זמן ומשאירה אותן שקופות.

אחת הטענות החריפות ביותר היא שהשכר הנמוך ממילא נשחק עוד יותר בפועל, כי המעבר בין מטופל למטופל לא מתומחר, אף שלדברי המטפלות מדובר בזמן עבודה אינטגרלי. 
הן טוענות שהמצב יוצר אבסורד: על הנייר יש שכר לשעה, אבל בפועל יש שעות שלא נספרות כלל, כך שהתגמול האפקטיבי יורד עוד יותר.

במכתב מצוין כי השכר שמוזכר עומד על 34.30  שקלים לשעה, והדרישה היא להעלות אותו ל-50 שקלים לשעה, לצד החלת תנאים סוציאליים ותוספות כמו בענפים אחרים במשק.

טענה מרכזית נוספת היא שהסכמים והצהרות נשארים במגירה. 
לפי האיגוד, נחתם הסכם קיבוצי בעבר ונרשם כחוק, אבל בפועל הוא לא חולל שינוי אמיתי בשטח. מבחינת העובדות, כל עוד המדינה לא מפעילה מנגנון ביצוע, אין משמעות לשום חתימה.

ארגון המטפלות הארצי מחריף את הטון את הטון ומפנה דרישה ישירה למשרדי הממשלה:
לדבריהם, ״אנחנו דורשות משר האוצר ומשר העבודה להיכנס באופן מיידי למשא ומתן כפי שפסק בית המשפט. 
המטפלות לא ישבו יותר בשקט. מדובר בבריאות ובשלום המטופלים שאנחנו אוהבות וקשורות אליהם. מסוכן להשבית, אבל לא נותרה ברירה״.

תחושת ה״שקיפות״ הפכה לשגרה קשה: ״בכל פעם שמגיעים לוועדות נשארים בלי תשומות, מריחת זמן בלי תשובות. מה הם מצפים שנעשה - שנרמה בשעות או שנגנוב? אנחנו לא שם. 
חיי המטופלים הם בראש המעיינות שלנו, אבל אנחנו כבר לא מסוגלות יותר״.

לצד זאת, האזהרה שחוזרת שוב ושוב במאבק היא שהחרפת צעדים עלולה להוביל למשבר אמיתי: 
לא רק כותרות, אלא מצב שבו לא יהיו מספיק מטפלות לטיפול רציף בסיעודיים - וזה כבר תרחיש שמסכן את המערכת כולה.

בכנסת נקבע דיון ליום ראשון, 8.3.26 בשעה 11:30, בנושא שכר עובדות הטיפול הסיעודי, עם רשימת מוזמנים רחבה הכוללת את ביטוח לאומי, האוצר, משרד העבודה והרווחה, רשות האוכלוסין, ארגוני סיעוד, עמותות וארגוני מטופלים.

מבחינת המטפלות, הדיון הזה חייב להיגמר אחרת: לא בעוד סבב של ״נבדוק״ ו״נלמד״, אלא בהחלטה שמייצרת פתרון בפועל - כולל התייחסות ברורה לשכר ולזמני המעבר.

הפעם המטפלות לא רק מבקשות - הן מאשימות: המדינה, לטענתן, משאירה אותן לבד בין הגופים, בלי תקצוב, בלי אחריות ובלי פתרון, בזמן שהן מחזיקות טיפול רציף סביב השעון. 
מבחינתן, זו כבר לא שאלה של ״שיפור תנאים״ אלא של הישרדות מקצועית ושל שמירה על מערך סיעוד שלא יכול להרשות לעצמו לקרוס.