מסלול הייסורים של ניצולי טבח ה-7.10: 'יש מדיניות להגדיר את הנכות כזמנית, הטראומה צפה בכל פגישה'

כמעט שלוש שנים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, ג', תושב שדרות בשנות ה-60 לחייו, עדיין מתמודד עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית קשה. למרות המלצת הפסיכיאטר המטפל בו והחלטתה של ועדה רפואית לקבוע לו נכות קבועה, המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת הוועדה מטעמו. הערר התקבל, נכותו של ג' הוגדרה שוב כזמנית ואף הופחתה מ-40% ל-30%.

עורך דינו, גיל קראוס, טוען כי המקרה משקף מדיניות רחבה של קביעת נכויות זמניות חוזרות לנפגעי 7 באוקטובר. לדבריו, הדרישה להתייצב שוב בפני ועדות רפואיות עלולה להעמיק את הפגיעה הנפשית ולחייב את הנפגעים לשחזר פעם אחר פעם את האירועים הקשים שחוו.

המחבל ירה לעברו צרור

בבוקר 7 באוקטובר התעורר ג' לקול האזעקות בשדרות. ממרפסת ביתו הבחין בכלי רכב שבהם נסעו מחבלים ברחובות העיר וירו לעבר אנשים. בשלב הראשון התקשה להבין כי מדובר במתקפת טרור, ובהמשך יצא מביתו על אופנועו כדי לברר מה מתרחש.

לדבריו, במהלך הנסיעה נחשף לגופות של נשים שהמתינו להסעה ולא הצליחו להיכנס למרחב מוגן. לאחר מכן המשיך לכיוון תחנת משטרת שדרות, שבה התנהלו באותן שעות קרבות קשים.

בסמוך לתחנה הבחין, לדבריו, במחבל שעמד מעל שני שוטרים שהיו מוטלים על הקרקע. המחבל הבחין בו ופתח לעברו באש.

'הוא הסתובב וירה עליי צרור. ברחתי שמאלה עם האופנוע. למזלי, כדור אחד פגע במראה וכל הצרור עבר לידי', סיפר ג'. 'אלפית השנייה והייתי כולי כדורים'.

לדבריו, מאותו רגע נקטע זיכרונו והוא אינו יודע כיצד חזר לביתו. בהמשך סיפרו לו שכניו כי מצלמות הבניין תיעדו אותו חוזר ונופל במדרגות. בנפילה הוא ככל הנראה נפגע בכתפו, אך באותו יום לא ייחס לכך חשיבות.

בהמשך היום, כאשר שהה בביתו והירי והפיצוצים נמשכו בחוץ, התקשר אליו בנו. ג' נכנס לחדר השינה כדי לענות לשיחה, ובאותו רגע נשמע פיצוץ עז. כשיצא למרפסת גילה כי פצצת מרגמה נפלה בסמוך למקום שבו עמד זמן קצר קודם לכן.

'אם הבן שלי לא היה מתקשר, הייתי נהרג. ניצלתי שלוש פעמים ממוות באותו יום', סיפר.

עזב את ביתו והתקשה לשוב לשגרה

לדברי עורך דינו, מאז המתקפה השתנו חייו של ג' מן היסוד. לפני 7 באוקטובר הוא ניהל עסק, חי בזוגיות, טס לחו'ל ונהג לצאת לטיולי אופנוע בסופי שבוע. לאחר האירועים החל להתבודד, התרחק מבני משפחה ומחברים, נפרד מבת זוגו והתקשה לתפקד בעסק ובחיי היומיום. בהמשך עזב את שדרות ועבר להתגורר בתל אביב.

בבדיקות שעבר אובחן ג' כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, וכן הוכר כסובל מטנטון. מאז הוא מטופל בתרופות ונמצא במעקב פסיכיאטרי. לטענתו, על אף הטיפולים, לא חל שיפור משמעותי במצבו.

שתי ועדות קודמות של הביטוח הלאומי קבעו לו נכות נפשית זמנית לתקופה מצטברת של כשנתיים וחצי. כשהתייצב לאחרונה בפני ועדה רפואית נוספת, ביקש שנכותו תיקבע לצמיתות, כדי שלא יידרש לעבור ועדות נוספות.

הפסיכיאטר המטפל בו תמך בבקשה וציין, לפי המסמכים שהציג עורך הדין, כי מצבו קבוע ולא צפוי להשתנות. הוועדה תיעדה סימני חרדה, אי שקט, מצב רוח דיכאוני וירידה תפקודית קשה.

הוועדה קבעה 40% לצמיתות, הביטוח הלאומי ערער

לאחר בחינת מצבו קבעה הוועדה הרפואית לג' נכות נפשית קבועה בשיעור של 40%, לצד נכות בשיעור 10% בגין טנטון. שיעור הנכות המשוקלל נקבע על 46%. לדברי עורך דינו, החלטה זו הייתה עשויה לזכות אותו בגמלה חודשית קבועה של כ-2,600 שקלים ובהטבות נוספות הניתנות לנפגעי פעולות איבה.

אלא שהמוסד לביטוח לאומי מימש את זכותו על פי חוק והגיש ערר על החלטת הוועדה. בערר נטען כי מצבו הנפשי של ג' עדיין לא התגבש, ולכן יש להמשיך ולהכיר בנכותו כזמנית ולא כקבועה.

הערר התקבל ונכותו הזמנית הוארכה עד סוף שנת 2027, יותר מארבע שנים לאחר מתקפת 7 באוקטובר. במקביל הופחת שיעור הנכות הנפשית הזמנית מ-40% ל-30%. עורך הדין קראוס טוען כי ההפחתה נעשתה ללא הנמקה מספקת ובניגוד למסמכים ולהמלצות הפסיכיאטריות שהוגשו לוועדה.

'ההתייצבות בוועדה מציפה מחדש את הטראומה'

עו'ד קראוס מסר: 'מדובר בדוגמה מקוממת להתנהלות המוסד לביטוח לאומי, הנוהג לקבוע שוב ושוב לנפגעי 7 באוקטובר נכויות זמניות לתקופות ארוכות, דבר שעלול להעמיק את הפגיעה הנפשית בקורבנות'.

לדבריו, עבור אדם המתמודד עם פוסט-טראומה, התייצבות חוזרת בפני ועדה רפואית אינה הליך טכני בלבד. היא מחייבת אותו להציג מחדש מסמכים ולשחזר את האירועים שחווה, ועלולה לערער את יציבותו הנפשית למשך תקופה ממושכת.

עו'ד קראוס נערך להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. לטענתו, המשך קביעת הנכות הזמנית אינו סביר לנוכח הזמן שחלף, מצבו המתמשך של ג' והמלצת הפסיכיאטר המטפל בו.

תגובת המוסד לביטוח לאומי לא נמסרה. אם תתקבל, היא תובא במלואה.