מי באמת משלם מס בישראל? הדוח החדש חושף: יותר ממחצית כלל לא מגיעים לסף מס הכנסה

דוח חדש של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מציג תמונה רחבה ומפורטת על חלוקת ההכנסות ונטל המס בישראל, וממחיש עד כמה מבנה המיסוי הישראלי ריכוזי. מצד אחד, יותר ממחצית מבעלי ההכנסה החייבת כלל אינם משלמים מס הכנסה. מצד שני, העשירון העליון מממן לבדו חלק עצום מהמסים הישירים במדינה.
לפי הנתונים, בשנת 2025 היו בישראל כ-5 מיליון יחידים בעלי הכנסה החייבת במס הכנסה. סך ההכנסה החייבת עמד על כ-981 מיליארד שקל, כאשר כ-70% ממנה, כ-684 מיליארד שקל, הגיעו משכר עבודה. אלא שמאחורי המספרים הגדולים מסתתר פער עמוק מאוד בין שכבות ההכנסה השונות.

אחד הנתונים הבולטים ביותר בדוח הוא שכ-53% מבעלי ההכנסה החייבת נמצאים מתחת לסף מס הכנסה. במילים אחרות, יותר ממחצית מהישראלים שמופיעים במודל המס כלל לא מגיעים לרמה שממנה מתחילים לשלם מס הכנסה. עם זאת, חשוב להדגיש שהם אינם פטורים לחלוטין מנטל המס, משום שגם מי שנמצא מתחת לסף הזה עדיין משלם דמי ביטוח לאומי, מס בריאות, מע״מ ומסים עקיפים אחרים.
הפער הזה בולט עוד יותר כשמסתכלים על החלוקה בין גברים לנשים. לפי הנתונים, כ-64% מהנשים אינן מגיעות לסף מס הכנסה, לעומת כ-43% מהגברים. הסיבה לכך נובעת משילוב של שכר ברוטו נמוך יותר ונקודות זיכוי רבות יותר שלהן נשים זכאיות במערכת המס.
במישור המקומי, על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת עבור שנת 2022, 53.5% מהשכירים והעצמאים בבאר שבע נמצאים מתחת לסף המס ואינם משלמים מס הכנסה.
כאשר בוחנים מי בפועל מממן את קופת המדינה, התמונה נעשית חדה אפילו יותר. שיעור המס הישיר האפקטיבי, הכולל מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות, עומד בעשירון התחתון על כ-3% בלבד, ואילו בעשירון העליון הוא מזנק ל-33.2%. המשמעות ברורה: נטל המס בישראל עולה בצורה חדה ככל שההכנסה עולה.
המספר הדרמטי ביותר בדוח נוגע לעשירון העליון. לפי הנתונים, 10% העליונים באוכלוסייה משלמים כ-66% מכלל המס הישיר בישראל, כלומר כשני שלישים. כשמבודדים את מס ההכנסה בלבד, בלי ביטוח לאומי ומס בריאות, התמונה קיצונית עוד יותר: כ-91% ממס ההכנסה נגבים משני העשירונים העליונים בלבד, כאשר העשירון העליון לבדו אחראי לכ-77% מהגבייה.

מנגד, חמשת העשירונים התחתונים, מחצית מהאוכלוסייה, מחזיקים בכ-16% בלבד מההכנסה ברוטו ומשלמים רק כ-3.4% מכלל המסים הישירים. זהו אחד הביטויים הבולטים לאופי הפרוגרסיבי של מערכת המס בישראל, לפחות בכל הנוגע למס הישיר.
הדוח מצביע גם על פערים משמעותיים במקורות ההכנסה עצמם. בעשירונים 1 עד 9, השכר מעבודה הוא מקור ההכנסה המרכזי ומהווה כ-77% מההכנסה החייבת. לעומת זאת, בעשירון העליון חלקו של השכר יורד ל-58%, ובמאון העליון הוא כבר עומד על 29% בלבד. במקומו, גדל משמעותית חלקן של הכנסות מרווחי הון, דיבידנדים והכנסות אחרות בשיעורים מיוחדים, שבמאון העליון מגיעות לכ-60% מסך ההכנסה.

המשמעות הכלכלית של הנתון הזה רחבה. בעוד רוב משקי הבית בישראל נשענים כמעט לחלוטין על תלוש השכר, בקצה העליון של ההתפלגות חלק הולך וגדל מההכנסה מגיע ממקורות הון והשקעה. זה לא רק מגדיל את הפערים בין העשירונים, אלא גם משפיע על האופן שבו המדינה גובה מס ועל סוגי ההכנסות שעליהם היא נשענת.
גם סף המס עצמו אינו אחיד. הוא משתנה לפי מגדר, מספר ילדים, גילאי הילדים ומקום המגורים. כך למשל, גבר ללא ילדים מתחיל לשלם מס הכנסה כבר מהכנסה חודשית של 5,445 שקל, בעוד אישה ללא ילדים מתחילה לשלם רק מהכנסה של 6,655 שקל. אצל הורים לילדים הסף עולה משמעותית, ובאזורים מסוימים בפריפריה, בזכות הטבות מס ייעודיות, הוא מטפס הרבה יותר. כך לדוגמה, תושב קריית שמונה ללא ילדים עשוי להגיע לסף מס של 23,813 שקל בחודש.

במבט רחב יותר על העשור האחרון, הדוח מלמד שגם כאשר ההכנסות עלו, נטל המס עלה בקצב מהיר יותר. בין 2015 ל-2025 נרשמה עלייה ריאלית ממוצעת של 33% בהכנסה ברוטו בכלל האוכלוסייה, אך תשלומי המס הישיר עלו ב-47%. כתוצאה מכך, ההכנסה נטו עלתה רק ב-30%.

הדבר בולט במיוחד בעשירון העליון. לפי הדוח, ההכנסה ברוטו של העשירון העליון עלתה בעשור האחרון ב-42%, אך תשלום המס שלו עלה ריאלית ב-53%. המשמעות היא שההכנסה נטו שלו צמחה בשיעור מתון יותר, כ-37%. במילים אחרות, גם מי שהכנסתו עלתה באופן חד, ראה חלק גדול יותר מהתוספת נשחק דרך מנגנון המס.
הדוח נוגע גם בסוגיית אי השוויון. לפי מדד ג׳יני, רמת אי השוויון בהכנסות ברוטו בישראל עמדה ב-2025 על 0.540, נתון גבוה יחסית שמעיד על פערים ניכרים. לאחר ניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, המדד ירד ל-0.475. כלומר, המיסוי הישיר אכן מצמצם אי שוויון, אך אינו מעלים אותו. גם לפי מדד אחר, יחס האחוזונים, המיסוי מצמצם את הפערים, אך משאיר אותם גבוהים מאוד.

השורה התחתונה שעולה מהדוח כפולה. מצד אחד, מערכת המס בישראל היא פרוגרסיבית מאוד, והעשירונים העליונים נושאים בחלק הארי של המס הישיר. מצד שני, יותר ממחצית מהישראלים כלל אינם מגיעים לסף מס הכנסה, מה שמעיד גם על רמת הכנסות נמוכה אצל חלק גדול מהציבור וגם על תלות גבוהה של המדינה בשכבה מצומצמת יחסית של משלמי מס.