אושר בכנסת: בעלי תואר ממוסד אקדמי ברשות הפלסטינית לא יועסקו כמורים

הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק הקובעת כי אדם בעל תואר אקדמי ממוסד ברשות הפלסטינית לא יועסק בישראל כעובד הוראה - כמורה, כמנהל או כמפקח. 
ההצעה אושרה במליאה ברוב של 53 תומכים מול 10 מתנגדים, כחלק ממהלך שנועד לצמצם השפעה של מוסדות אקדמיים פלסטיניים על מערכת החינוך בישראל. 

מה קובע החוק בפועל

על פי עיקרי ההצעה כפי שעלו בדיונים ובפרסומים, נקבע איסור העסקה במערכת החינוך עבור מי שמחזיק תואר אקדמי ממוסד הפועל תחת הרשות הפלסטינית - והאיסור חל על שלושת התפקידים הרגישים מבחינת המדינה: מורה, מנהל, מפקח. 
בדיונים סביב החקיקה הודגש כי המהלך נועד להתמודד עם טענות על תכנים בעייתיים והשפעות פוליטיות, בעיקר במרחב ירושלים. 

כאן מתחיל הוויכוח האמיתי. בכנסת הושמעה טענה חדה שלפיה לציבור הערבי בישראל - כולל בנגב - אין מספיק מסלולי לימוד זמינים ונגישים בשפה ובתרבות שלו, 
ולכן חלק מהצעירים נאלצים ללמוד מחוץ לישראל או במסלולים שלא תמיד נספרים ב"מסלול הישראלי הרגיל". 
באחד הדיונים נאמר במפורש: "אין אוניברסיטה ערבית - לא בדרום ולא בצפון", והועלתה ביקורת שהמדינה לא יצרה חלופה מספקת - ואז סוגרת דלת נוספת. 

בנגב, שבו מערכת החינוך הבדואית מתמודדת ממילא עם מחסור כרוני בכוח אדם מקצועי, כל צמצום של מאגר מורים פוטנציאליים עלול להפוך לבעיה מיידית:

• פחות מורים זמינים, בעיקר בתחומים שבהם קשה לגייס גם היום (מתמטיקה, אנגלית, מקצועות טכנולוגיים).
• הארכת זמני איוש בבתי ספר ביישובים מרוחקים.
• עלייה בכמות משרות עם מ"מ/תקנים לא מאוישים, מה שמתרגם לפגיעה ישירה ברמת ההישגים וביציבות החינוכית.

כלומר, חוק שנולד סביב ירושלים, עלול להיזרק בסוף אל הנגב - כי שם כל מורה הוא משאב קריטי.

המחלוקת בכנסת - ביטחון מול מציאות חינוכית

תומכי ההצעה מציגים אותה ככלי הגנה על מערכת החינוך מפני השפעות חיצוניות, וטוענים שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה מצב שבו מי שמוכשר במסלולים שאינם מפוקחים על ידה מחזיק בעמדות חינוך והשפעה.
ח״כ בוארון ציין כי מתוך כ-6,700 מורים בירושלים, כ-4,000 הם בוגרי מוסדות ברשות הפלסטינית, והוסיף: "זו פצצה מתקתקת שהיום ברוך ה' אנחנו מפרקים אותה".
מנגד, מתנגדים מזהירים מפני ענישה קולקטיבית ופגיעה בציבור שלם - במיוחד כאשר המדינה עצמה לא יצרה מספיק חלופות לימוד והכשרה בחברה הערבית, ולא פותרת את בעיית המחסור במורים, אלא עלולה להחריף אותה. 

במבחן התוצאה, השאלה איננה רק “האם זה חוק ביטחוני” - אלא מה המדינה עושה כדי שלא לשלם על זה בנגב.

אם המדינה רוצה לסגור את השער הזה, היא תידרש לפתוח שער אחר:

• הרחבת מסלולי הכשרה והשלמות למורים בנגב.
• יצירת מסלולי הסבה מוסדרים לעובדי הוראה קיימים.
• השקעה ייעודית בבתי ספר ביישובים הבדואיים כדי למנוע קריסה לתוך מחסור.

כי בלי פתרונות משלימים - האיסור עלול להפוך בשטח לעוד מכה למערכת שגם כך רצה בעליות.


 

מכון ריפמן מדבר תמיד על תכנית רב מימדית לנגב.  בהקשר זה פרק החינוך בתכנית מדבר על שני מרכיבים. הפסקת חינוך פלסטיני והקמת רשות חינוך לשטחים הלא מוסדרים . 
למעשה אתמול הושלם חצי חלק כאשר החכים בוארון והלוי העבירו בקריאה שניה ושלישית את החוק שלא יאפשר ללימודי הוראה משטחי הרשות להשפיע בארץ המכון גם נתן תמך מקצועי בדיוני הכנסת. 
החלק השני שנמצא תהליך הוא הקמת רשות חינוך לתלמידים שאין להם כזו כלל .

חגי רזניק ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב מסר:" מברך את חברת הכנסת הלוי בוארון הנמרצים . פעולתם תשמור על נגב עם צביון ישראלי יותר. 
מכון ריפמן יפעל לפעול להשלים את כלל האדנים - בנשק, ההסדרה , בפיתוח כלכלי , בהפסקת הפוליגמיה מהשטחים ובעידוד זהות ישראלית עם מפלגות ציוניות ונציגיהם מכל הקשת"