באר שבע נלחמת על עתידה: עיר בלי הטבות מס מול ערים שפורחות על חשבונה

באר שבע, עיר מחוז מרכזית והעיר הגדולה בנגב, ניצבת בפני מציאות מורכבת: מצד אחד, תכניות ענק להתחדשות עירונית, הקמת מוסדות ציבור, פארקי תעסוקה ומיזמים בתחום הבריאות והטכנולוגיה; מצד שני – נטישת אוכלוסייה, האטה בגידול הדמוגרפי, והגירה שלילית שנמשכת לאורך זמן.

לאחרונה אישרה הוועדה המחוזית דרום תכנית מתאר להתחדשות עירונית מקיפה בבאר שבע, שתאפשר תוספת של עד 17,000 יחידות דיור. מדובר בפריצת דרך תכנונית עבור העיר – עם מסלולים מהירים להריסה ובנייה מחדש, עיבוי ומיגון של בניינים קיימים, וכן הנחיות לעיצוב מרחבי מותאם לכל שכונה.

אבל התכניות על הנייר לבדן אינן מצליחות לעצור את הבעיה האמיתית: בריחה של תושבים ויזמים אל הערים הסמוכות. 
על פי נתוני הלמ"ס, מאז 2020 מאות תושבים עוזבים את באר שבע מדי שנה, בעיקר לערים כמו אופקים, דימונה ונתיבות – שם נהנים מהטבות מס בשיעור של עד 18%, בעוד שבאר שבע לא נכללת כלל ברשימת היישובים הזכאים.

לפי ההערכות, משפחה ממוצעת שמתגוררת בעיר שכנה וחוסכת במס הכנסה – מרוויחה אלפי שקלים בשנה לעומת תושב באר שבע. כשמוסיפים לכך מחירי דיור זולים יותר, תמריצים לרוכשים והיצע קרקעות נרחב – הבחירה ברורה. וכך, במקום שתהיה עיר מטרופולין שואבת, באר שבע הופכת לאבן שואבת רק עבור האוכלוסייה מהפזורה הבדואית, בזמן שהצעירים היהודים והמשפחות עוברים החוצה.

מתוך 6,400 התחלות בנייה בעיר באר שבע בין השנים 2020 ל־2024, לא הצליחו רבות מהן למשוך קהל חדש. 
זאת לעומת ערים קטנות ממנה בהרבה כמו אופקים, שהגיעה ל־4,480 התחלות בנייה באותה תקופה, ונתיבות שהתקרבה ל־5,400. הפער הזה מדאיג: הערים הקטנות ממשיכות לצמוח בזכות הטבות ממשלתיות ישירות – בזמן שעיר האם נדחקת אחורה.

העירייה מצידה ממשיכה להיאבק. תוכניות להקמת בית חולים שני בעיר, שדרוג התשתיות התחבורתיות, תכנון רכבת קלה ופרויקטים כמו קריית תקשוב ופארק ביוטק – כולם על השולחן. אבל כל אלה מתעכבים ללא מענה תקציבי ממשלתי ברור.

דוח של המועצה הלאומית לכלכלה צופה כי בתוך פחות מ־20 שנה, רק כ־18% מיחידות הדיור החדשות בנגב ייועדו לאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, בעוד שהרוב ינותב לאוכלוסייה חרדית או ערבית. 
המשמעות: אם לא ייווצר מגנט אמיתי של איכות חיים בבאר שבע – היא תמשיך לאבד את אחיזתה כעיר מטרופולין.

ראש העיר הדגיש לאחרונה כי "אי אפשר לנהל את הדרום כמו חבורה של יישובים מתחרים", וקרא לממשלה לתכנן את הנגב כמטרופולין אחד, עם היררכיה ברורה. לדבריו, אין הצדקה לכך שבירת הנגב – עיר עם חמישה מוסדות אקדמיים, שלושה מרכזים רפואיים, עשרות חברות טכנולוגיה ואלפי חיילים ביחידות עילית – לא תקבל את אותן ההטבות שמקבלות ערים לווייניות.

הקריאה היא ברורה: אם המדינה רוצה לפתח את הנגב באמת - עליה להשיב לבאר שבע את ההובלה. לא רק בהצהרות, אלא גם בתקציבים, בהטבות, בתכנון תחבורתי ובתעדוף לאומי אמיתי.