הזעקה מהעוטף: אבטלה, חרדה וחוסר ודאות – כך נראים החיים בקיבוצים 600 ימים אחרי הזוועה

600 ימים חלפו מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, והמציאות בעוטף עזה עדיין קשה וכואבת. סקר חדש שנערך על ידי פורום "הביתה", המאגד את 11 היישובים האדומים שנפגעו בצורה הקשה ביותר באירועים, חושף תמונת מצב מדאיגה במיוחד של מצבם הכלכלי, הנפשי והתעסוקתי של התושבים.

מהנתונים עולה כי כ-28% מהמשיבים אינם עובדים כיום – כמעט פי שלושה לעומת התקופה שלפני המלחמה. רק 45% עובדים במשרה מלאה, לעומת 70% קודם לכן. בקרב אלה שאינם עובדים, 45.2% ציינו כי מדובר בקושי רגשי או נפשי שמונע מהם לשוב למעגל העבודה.

המצוקה הכלכלית ניכרת: 60% מהתושבים דיווחו על עלייה ניכרת בהוצאות, בעיקר בצריכה בסיסית, תחבורה, תמיכה בבני משפחה ובריאות. כ-42% ציינו כי הם חווים חרדה כלכלית גבוהה משמעותית מזו שחוו טרם המלחמה.

מגמות נוספות שעלו מהסקר כוללות: רק 45% מהמפונים מצהירים כי ישובו לבתיהם כשיתאפשר, בעוד ש-43% כלל לא בטוחים בכך. בנוסף, שליש מהתושבים עברו או מתכננים לעבור הסבה מקצועית
 

מנכ"ל פורום הביתה, עדן ביזמן, הזהיר: "הנתונים מציבים תמרור אזהרה בוהק. ההתמודדות הכלכלית והנפשית של התושבים מחייבת התערבות מיידית. כל עוד החטופים לא שבו, קשה לדבר על שיקום אמיתי".

היישובים שנכללו בסקר: בארי, ניר עוז, נחל עוז, כפר עזה, רעים, נירים, סופה, חולית, ניר יצחק, כיסופים ונתיב העשרה – כולם חווים שגרה חדשה של חוסר ודאות, פגיעה תעסוקתית וחרדה מתמשכת. הפורום קורא להקמת תכנית כלכלית לאומית שתכלול פיתוח אזורי תעשייה, סיוע לעסקים והטבות לזוגות צעירים – כדי לאפשר לעוטף להחלים באמת.

החקלאים מגייסים כסף ממקורות פרטיים על מנת להציל את המשקים
בעוד שבממשלה מתהדרים בהקמת מנהלות ובהחלטות ממשלה, המצב בשטח שונה לגמרי. ‘’מתחשבנים איתך על דברים קטנים, כאילו אנחנו, שחווינו מתקפת טרור נוראית, שנרצחו לנו חברים, שחברינו נחטפו לעזה, רוצים לגנוב את המדינה. שדות, רפתות ולולים נשרפו כליל. עופות מתו'', מספר חקלאי מיישוב בעוטף. 

‘’הנזק אדיר לחקלאות. ואז, מתחשבנים איתך שהציוד החקלאי היה ישן, אז הפיצוי הוא לפי השווי שלו אחרי פחת, שחלק מהנזקים לא דווחו בזמן, דברים כאלה. זה שובר אותנו. בחלק מהמקרים, עד שיגיע הכסף של המדינה, שהפקירה אותנו, לשיקום מה שנותר מהקהילות, אנחנו לוקחים הלוואות פרטיות בריבית מטורפת - אחרת גם חקלאות לא תשאר פה''.

חבר קיבוץ אחר, שפונה לקהילה: ‘’אני לא יודע אם אני אחזור לקיבוץ או לעוטף. כמה שהקהילה שקלטה אותנו עוטפת אותנו, אנחנו ידעים שהבית נחרב. חלק מהחברים בכלל בתל אביב ובינתיים, נקלטו בעבודות והילדים, במסגרות. חלקינו כבר לא יחזור למקום ההוא''.