''ניצלתי פעמיים'': ניצולת שואה מקיבוץ בארי ששרדה גם את הטבח, מאושפזת בסורוקה

רות הרן, ניצולת שואה בת 90, מאושפזת בימים אלה במחלקה האורתופדית ב' בבית החולים סורוקה – אך גופה הפצוע רחוק מלשקף את רוחה הבלתי נכנעת. רות, ששרדה את זוועות מלחמת העולם השנייה, איבדה את בנה אבשלום בטבח בקיבוץ בארי, ושבעה מבני משפחתה – בהם נינה קטנה – נחטפו לעזה.

הייתי לבד בבית. התעוררתי מהרקטות, ראיתי חמושים על הדשא. הם דפקו על הדלת – ונעמדתי, בלי פחד. ברגע אחד הם הסתובבו, ואני ברחתי פנימה למסתור. נשארתי שם 15 שעות

רות נולדה בבוקרשט בשנת 1934. כשהחלה המלחמה הייתה בת שלוש בלבד. את שנותיה הראשונות העבירה בנדודים: אודסה, טשרנוביץ, אוזבקיסטן, קישינייב. אביה, שהיה רופא, נפטר מטיפוס לאחר שנדבק ממטופל. "כשמלחמת העולם הסתיימה הייתי בקושי בת שבע – בדיוק בגיל שבו נחטפה הנינה שלי יהל", מספרת רות, "כך אני זוכרת את השואה – דרך עיניים של ילדה קטנה".

המשפחה עלתה לישראל באופן בלתי לגאלי. "אמא שלי אמרה: נעלה לארץ ישראל, לבנות ולהיבנות בה. אחרי עשרה ימים בבטן האונייה, שמעתי שירת 'התקווה' וראיתי את חיפה מהסיפון. זה היה רגע שלא אשכח לעולם".

במהלך חייה עסקה רות בחינוך והתגוררה בעומר ובמושב תדהר. לפני כחמש שנים, לאחר מותו של בעלה חיים, עברה לקיבוץ בארי כדי להיות קרובה לבנה. "החיים בבארי היו נהדרים. שדות, טבע, קהילה מופלאה".

הצליחה להימלט מהמחבלים
ביום הטבח, שבת שמחת תורה, הצליחה להימלט מהחמושים. "הייתי לבד בבית. התעוררתי מהרקטות, ראיתי חמושים על הדשא. הם דפקו על הדלת – ונעמדתי, בלי פחד. ברגע אחד הם הסתובבו, ואני ברחתי פנימה למסתור. נשארתי שם 15 שעות".

במהלך שהותה בסורוקה, הצוותים הרפואיים נחשפו לסיפורה – והתרשמו מעוצמתה, האופטימיות שלה והאמונה בדרך. במרכז הרפואי מציינים כי רות היא אחת ממאות ניצולי שואה שטופלו בשנה החולפת, במסגרת פרויקט מיוחד לאיתור וליווי ניצולים מאושפזים.

הפרויקט, הנתמך על ידי עמותת ידידי סורוקה בארה"ב, קרן משפחת גולדריך וקרן סוזן זירקל, מפעיל סטודנטים לעבודה סוציאלית ומתנדבים שמעניקים לניצולים סיוע אישי ומפיגים את תחושת הבדידות.