הכפרים הלא מוכרים בנגב: מי אחראי על פינוי האשפה?

הכפרים הבדואיים הלא מוכרים בנגב מתמודדים עם אתגרים רבים, ואחד המרכזיים שבהם הוא היעדר שירותי פינוי אשפה. בהיעדר רשויות מקומיות המוכרות על ידי המדינה, האחריות לפינוי האשפה אינה מוגדרת, מה שמוביל להצטברות פסולת ולמפגעים סביבתיים ותברואתיים חמורים.
במטרה למצוא פתרונות לבעיה זו, התקיים לאחרונה סיור משותף של נציגי המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים ונציגות מארגון "אדם טבע ודין". בסיור השתתפו עורכות הדין אמל זיאדה ואורטל סנקר מטעם "אדם טבע ודין", וד"ר יעלה רענן, מנכ"לית המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים, יחד עם איש הקהילה מעיגל אלהאושלה והיועץ המשפטי ע'אלב נסאסרה.
הסיור החל בכפר אלזרנוג, שם הובילו את המפגש הפעילים המקומיים פאטמה ומוחמד אבו קוידר. משם המשיכו המשתתפים לכפר אלג'ורף, הממוקם מצפון לבסיס נבטים, ולבסוף הגיעו לכפר אלגרין, השוכן מדרום לחורה, בהובלת עלי אבו שחיטה.
במהלך הסיור נדונו דרכים ליצירת תהליכי איסוף אשפה סדירים ורציפים. נציגי הכפרים הביעו נכונות להשתתף בעלויות הפינוי, בדומה למקובל ברשויות המוכרות. עם זאת, הם הדגישו כי מצבורי האשפה הקיימים, שנגרמו בשל שלילת השירותים המוניציפליים, דורשים משאבים משמעותיים לפינוי, ומשאבים אלו נמצאים בידי הממשלה בלבד.
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, התייחס לנושא בוועידת ישראל לכלכלה ירוקה: "בנגב חיים מעל 300 אלף בדואים, כמחציתם באזורים שאינם מוסדרים. המחסור בשירותים בסיסיים, ובעיקר אי פינוי האשפה, זועק לשמיים. ערמות הפסולת בנגב מפריעות גם לציבור הבדואי וגם לציבור היהודי. ריח הפסולת לא נעים לשום אדם".
הפתרון המוצע כולל בחירת זכיינים פרטיים שיחתמו על הסכמי סליקה ישירות עם התושבים. בית אב שיעמיד התחייבות כספית יקבל כלי עצירה מתאימים על חשבון המדינה ופתרון קבוע. המדינה תדרוש למכרז את השירות ולרכוש באופן חד-פעמי את כלי העצירה, עד להסדרת האזור והעברתו לאחריות הרשות המקומית.
הסיור והדיונים שהתקיימו במהלכו מהווים צעד חשוב לקראת מציאת פתרון לבעיית פינוי האשפה בכפרים הלא מוכרים. שיתוף הפעולה בין התושבים, הארגונים החברתיים והרשויות הממשלתיות הוא המפתח לשיפור תנאי המחיה והסביבה עבור עשרות אלפי התושבים הבדואים בנגב.