צעירים בדואים מתפרעים: פצצת זמן על כבישי הנגב

זה כבר לא טפטוף ולא אירועים מבודדים: מכת תאונות הדרכים, בהם מעורב הציבור הבדואי באופן מובהק, הרבה יותר מכל מגזר אחר, עולה לנו בחיים. השבוע זה צעיר באר שבעי יקר, רק בן 22, שעמד לחגוג יום הולדת בחברת משפחתו הגדולה, שחלקה הגיעה מצפון. בשבוע שעבר, אלה שני אחים מאחד היישובים הבדואים, שחזרו מעבודתם במפעל סודה-סטרים. לסטטיסטיקה מצטרפים פעוטות שנדרסות בישובים הבדואים ותושבי הערים בנגב, שלמזלם הרע נתקלו בנהג פרוע מהמגזר.
האוכלוסייה הבדואים היא, ולא מהיום, חלק ממרקם החיים בנגב. בבירתו, באר שבע, הציבור הבדואי השתלב בכל תחומי העשייה: רפואה, סיעוד, רוקחות, תחומי קבלנות הבניין, הוראה, מסחר ועוד. הוא נהנה מהעיר, מהקניונים ואתרי הפנאי. חלקו גם העדיף לבוא להתגורר בבאר שבע. איש לא שואל, לא מעיר או מבדיל בין ציבורים במתן שירות בנגב. לזה לא צריך מחקר: די לבקר במתחמי הקניות, בתי הקפה, האוניברסיטה, המכללות, העיר העתיקה או השוק העירוני. כך זה היה שנים וכך זה היום.

נהיגה פרועה ברחובות רהט. האם זו הדרך לפרוק תסכול? צילום: ממצלמת אבטחה

אבל משהו השתנה מרקם החיים הזה שמתחיל לאיים על הדו-קיום, בן עשרות שנים. המעורבות של הציבור הבדואי בתאונות הדרכים ובמיוחד, באותן תאונות שהן לא גזירה משמיים. רוב התאונות אינן מגרמות כי הכביש היה רטוב, הרמזור לא פעם, הצומת לא הייתה מוסדרת. משרד התחבורה שפך מיליארדי שקלים בכבישי הנגב בין היתר בבניית מחלפים, בסלילת כבישים ובחיבור האיזור לעורקי התנועה המרכזיים. בבאר שבע הושקע הון בבניית ככרות, הצבת באמפרים ומצלמות תנועה. הבעיה אינה של תשתיות. יש פה בעיה של תרבות נהיגה, בעיה שעולה לכולנו בחיי אדם. צריך להודות: הנגב הפך למערב פרוע. מפחיד לנהוג בבאר שבע, כי אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך, גם אם אתה נהג רכב פרטי, כבד או דו גלגלי.
עאקל אל-אטראש, תושב הפזורה, עבר לא מכבר את גיל 60. הוא מקדיש את זמנו לעבור בין בתי הספר בפזורה ובערים הבדואיות ולדבר עם התלמידים על נושא הבטיחות בדרכים. הוא נכנס לכל הכיתות, מ-ו' ועד כיתה י''ב, מסביר, מנסה לדבר אל לב התלמידים. 

"אני מדבר איתך ואני ליד היישוב, ורואה צעירים על אופנוע, ללא קסדה, מרימים גלגל באוויר. זה נורא. אתה יודע מה עלול לקרות ואת זה צריכים למנוע".

נימר אבו שארב הינו מרצה לנהיגה מונעת, מטעם משרד התחבורה ומדריך איזורי בנושא מטעם משרד החינוך, כמו עאקל, גם הוא עובר בין בתי הספר ביישובים הבדואים, מרצה ומדריך תלמידים, אשר בחלקם עומדים בפני הוצאת רישיון נהיגה. נימר אבו שארב מרצה בפני הצעירים ומפציר בהם להתרחק מאלימות ולבחור בדרך חיובית. "אבל יש בעיה בחברה הבדואית היום. נער, שאין לו עתיד, קונה רכב ב-10,000 שקלים ומתחיל לנסוע איתו. הוא מקבל תחושה של 'אני קיים', 'רואים אותי'. כשזה מצטרף לתחושה של קיפוח, של היעדר תקווה, של מחסור בתעסוקה, זה מתכון הרה אסון".

נימר מספר כי בשבוע הבא תיערך בכל בתי הספר במגזר הבדואי בנגב פעילות מרוכזת בנושא הבטיחות בדרכים והנהיגה הזהירה. "מדובר פה בעניין של השכלה, של חינוך, כשלצעיר אין שום אחר אחר חוץ מהנהיגה, זה מסוכן. הצעירים אינם רואים במשטר גורם מחנך או מסייע. הם רואים במשטרה גורם עוין, שבא נגדם. אין השקעה בהסברה בקרב הציבור הבדואי וזה דבר שצריך לעשות ובדחיפות".


תאונה בבאר שבע, בשל אי ציות לרמזור אדום מצד נהג הרכב. גזירה משמים? ממש לא (צילום: עמותת אור ירוק)

עד כמה תחושת התסכול של הצעירים בציבור הבדואי מוצדקת? מנתונים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי בין עשרת היישובים העניים ביותר בישראל, נמצאים היישובים הגדולים הבדואים בנגב. פצצת זמן חברתית, שחלקה מוצאת את הביטוי שלה בכבישי הנגב.

מכת התאונות ברחובות באר שבע וביישובי הנגב דורשת הרבה יותר מהסברה בבתי ספר. כאשר בצה"ל יש תאונת אימונים, המערכת מושבתת ומפיקים לקחים. בנגב יש צורך לנקוט כבר עתה פעולה דרסטית יותר, בהצבת הרבה יותר כוחות במקומות הרגישים. שום תסכול חברתי או קיפוח תעסוקתי, אינם מצדיקים קטל על הכביש, הפוגע בכלל הציבורים, גם בציבור הבדואי.

"יש בעיה והיא חמורה. זו בעיה של תרבות נהיגה לקויה, שמעורבת בלא מעט ייאוש. מה יש לו לאותו צעיר לעשות אחרי שהוא יסיים את לימודיו? הרבה מהצעירים האלה יהיו מובטלים או לא ימצאו את עצמם. הם ייכנסו לתסכול ומה שיש להם זה נהיגה. הם יוציאו רישיון ויקנו רכב זול ושם יוציאו את התסכול. הרכב נותן לאותו צעיר תחושה של 'אני קיים', 'אני פה', 'רואים אותי', 'אני שולט'. בשביל מי שחש קיפוח, זו התחושה הכי מסוכנת שיש. הוא יאבד את התחושה על הכביש. הוא יתפרע"