"כך כמעט מחקו את אחי"

אחותו של גבריאל ו' (שמו המלא שמור במערכת ואיננו מורשים לפרסם אותו, בכפוף להוראות החוק בדבר צנעת הפרט), תושב אופקים, מתקשה להבין כיצד, בישראל 2016, אדם המתמודד עם מחלת נפש, יכול להגיע למצב בו מפגש עם הרשויות עלולה הייתה לעלות לו כמעט בחייו. גבריאל, בן 40, זקוק לטיפול רפואי מסור וסיוע משפטי בדחיפות, על מנת שיוכל לאסוף את שברי חייו. בשלושת החודשים האחרונים, מספרת אחותו, הוא עבר מסלול ייסורים, שאת התוצאות שלו איש אינו יכול לחזות.
איילה ו' (שמה המלא שמור במערכת), מלווה את אחיה, נלחמת בשבילו, רוצה להחזיר אותו לחיים טובים עד כמה שאפשר. בימים אלה גבריאל שוחרר לביתו, בתנאים מגבילים, אבל זו, לדברי אחותו, הבעיה הקטנה שלו. הוא צריך לעבור ניתוח לא קל, בשל פגיעה חמורה במרפקו, שהחמירה ויש גם את ההיבט הנפשי, של התמודדות עם מה שעבר עליו.

"הוא דעך לנו מול העיניים ולא היה עם מי לדבר. חששנו לחייו. התחננו בפני הרשויות שבמקום מעצר, הוא יישלח לטיפול. ואז הוא מגיע, כך מתברר לנו, לבית החולים. ללא בגדים, מוכה וחבול כולו, במצב נוראי"

"אחי ביקש להקים בית בישראל. הוא הכיר מישהי ממצפה רמון והם עמדו להתחתן. שמחנו בשבילו, אבל כמשפחה, רצינו לערוך איתה שיחה, במהלכה דברים יונחו על השולחן והיא תהיה מודעת למהות מחלתו של אחי במלואה ולעובדה שהוא נוטל תרופות וצריך טיפול. היא אמרה לנו שהדבר לא משנה לה, שהיא רוצה להתחתן איתו ושהיא מודעת למצבו, אבל אוהבת אותו מאוד. הם עברו לגור יחדיו וחשבנו שהוא מצא את דרכו".

אנשים המתמודדים עם מחלת נפש מסוגלים לנהל חיים מלאים, רגילים, מסוגלים לעבוד ולהקים משפחה, לנהל עסק ובעצם, לעשות כל דבר שרק ירצו בו. ההתקדמות שחלה בטיפול הרפואי והשינוי בגישה, שכיום מבקשת לשלב את המתמודד בקהילה ואת הקהילה בקרב המתמודדים, כאשר אשפוז נעשה רק לצורך איזונו של המתמודד ובמקרים נדירים, שיפרה את איכות חייהם של המתמודדים. מתמודדים, מטבע הדברים, עלולים להיקלע למשבר, כשם שאדם שאינו מתמודד עלול להיקלע אליו. באמצעות קהילה מבינה יותר, מודעות וכלים טיפוליים שונים, הוא אמור להתמודד טוב יותר ולהצליח להיחלץ מקושי. בחודש אוגוסט, כך מספרת אחותו, גבריאל נקלע למצב של חוסר איזון,כי לא נטל התרופות שלו, כדברי אחותו. הוא נקלע לוויכוח עם חברתו, במהלכו אמר לה דברים קשים ונקט כלפיה באלימות. המשטרה, במקרים של אלימות בין בני זוג, נוקטת בגישה של אפס סובלנות. גבריאל נעצר. משטרת ישראל אינה לוקחת שום סיכון במצבים האלה והיא מעדיפה להחמיר על פני להצטער.

מסלול ייסורים

מכאן והלאה, מתחיל מסלול הייסורים של גבריאל. לטענת אחותו, יחסם של הרשויות צריך היה להיות אחר: הוא היה צריך לעבור הסתכלות וכל הליך נגדו, היה צריך להיות בהתאם למצבו. אם אדם רגיל, הנקלע למעצר, עלול לחוש סערת רגשות, לא כל שכן אדם המתמודד עם מחלת נפש. הוא עלול לא להבין, עלול להיקלע לסערה גדולה מאוד. גבריאל הובא בפני שופט להארכת מעצרו, השופט ביקש לבדוק אם גבריאל אכן סובל ממחלת נפש והאם הוא כשיר לעמוד לדין. הוא נבדק ולדעת פסיכיאטר, לא היה צורך לאשפזו. משפחתו מאוד חששה לשלומו ולעובדה שאינו מטופל תרופתית. הטענה הייתה שעל מנת לאשפזו, יש צורך בשמירה של שוטרים. "המצב של אחי בתקופת מעצרו הדרדר מאוד", אומרת אחותו. "הוא דעך לנו מול העיניים ולא היה עם מי לדבר. חששנו לחייו. התחננו בפני הרשויות שבמקום מעצר, הוא יישלח לטיפול. ואז הוא מגיע, כך מתברר לנו, לבית החולים. ללא בגדים, מוכה וחבול כולו, במצב נוראי. לא זו בלבד, אלא שבבית החולים מאשפזם אותו תחת השם 'אלמוני'. הוא הובא שוב בפני שופט, כשהוא במצב קשה והוחלט לאשפזו. הוא הגיע לבית החולים במצב נוראי, ספוג בשתן, חבול, לא מגיב. לא האמנתי למה שאני רואה. הוא היה כפות למיטה. מצבו החמיר מאוד. ב-6 בספטמבר, בחצות, אני מקבלת טלפון שהוא אושפז במצב מאוד קשה בבית החולים אסף הרופא. המצב שלו הדרדר, הוא סבל מכשל בכליותיו ובמרפקו התפתח פצע חמור, שידרוש לבצע השתלת עור".

העצור איבד אפילו את שמו: "אלמוני"

"מה שאני לא מבינה, זה כיצד המערכת לא התחשבה במצב של אחי. איך אדם, בישראל של 2016, הופך ל'אלמוני', מגיע למצב של אשפוז כשהוא כולו ספוג בפיפי, כשהוא בכשל כלייתי, כשמרפק שלו כבר מצריך השתלת עור מרוב שהמצב החמיר. אתמול, יום רביעי, אחי שוחרר לאשפוז ועוד לפנינו דרך ארוכה. אחי במצב נפשי מאוד קשה. אנחנו יודעים מה ייקרה ואם יוכל להחלים בכלל, אחרי כל מה שעבר".

אחותו של גבריאל שלחה מכתב בה מפורטות טענותיה ליחידה לביקורת פנים בשירות בתי הסוהר. ב-14 בספטמבר היא קיבלה תשובה על פיה, הטיפול בו נעשה על פי הנהלים, לרבות בבית הסוהר בו שהה. "(יש) לציין כי במהלך שהותו בבית הסוהר, היה תחת מעקב ופיקוח גורמי הטיפול, הן רפואה והן עובדת סוציאלית וזאת על מנת לספק לו את הטיפול המיטבי במסגרת מתקן הכליאה".