המרדף לשלמות גובה מחיר - ורק מי שמעז להיות הוא עצמו באמת מנצח

אל תנסו להיות מושלמים, תמיד תהיו אתם. אל תנסו להיות מה שאתם חושבים שהם רוצים שתהיו .. תהיו מי שאתם יודעים שאתם, אל תסתכלו מחוץ לעצמכם, כי כל שתרצו נמצא בתוככם.
יש אנשים שמבלים חיים שלמים בניסיון נואש להיות "מספיק טובים" בעיני אחרים או להיות 
"גרסה טובה יותר של עצמם" להתאים את עצמם, ללטש פינות, להסתיר חולשות, אבל דווקא במרדף הזה אחר שלמות מדומיינת, הם מאבדים לאט לאט את הדבר היחיד שבאמת אי אפשר להחליף. את עצמם. הם מגלים שהם התרחקו כל כך מעצמם , עד שהם כבר לא יודעים מי הם בכלל. לכן רק ברגע שבו אדם מפסיק לנסות להיות מה שהוא חושב שמצפים ממנו, ומעז להיות מי שהוא באמת, הוא מגלה שלא היה חסר לו דבר, אלא רק האומץ להיות אמיתי. 
ביהדות , המשפט " אני אני ולא אחר " הוא אחד היסודות הגדולים של היהדות, איננו שלמות מדומיינת, אלא אמת פנימית. חז״ל אומרים. " כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (תלמוד בבלי - מסכת ברכות). כלומר, הקב״ה לא ברא העתק אחד, אלא אינסוף צורות של אמת. הניסיון  להיות מישהו אחר הוא במובן מסוים סתירה לבריאה. וכן " אין אדם נוגע במוכן לחברו " (יומא ) כלומר, מה ששייך לך, לא יגיע דרך חיקוי של אחר.
הרמב״ם מדגיש ב"שמונה פרקים" שהאדם נדרש ללכת בדרך האמצע, לא קיצוניות ולא העתקה של אחרים, אלא איזון אישי לפי טבעו.
הרמב״ן (על התורה, בראשית) מלמד שאברהם אבינו נקרא "לך לך" , כלומר. לך אל עצמך. לא החוצה, אלא פנימה. ובמילים אחרות. המסע הרוחני איננו התרחקות מעצמך, אלא גילוי מי אתה באמת.
גם בעולם הפילוסופיה המודרנית חוזרת אותה נקודה. המשפט " דע את עצמך" מיוחסת לפילוסוף סוקרטס והוא זה שהפך אותו לאבן יסוד של הפילוסופיה שלו. לימד שהחיים האמיתיים מתחילים רק כאשר אדם בוחן את עצמו לעומק " חיים שאין בהם בחינה עצמית, אינם ראויים לאדם ". וחייו יהיו חיים של שקר.
מסופר על הבעל שם טוב, שפעם פגש תלמיד שהיה שבור מאוד. התלמיד אמר לו. "אני רוצה להיות צדיק כמו גדולי הדור, אבל אני מרגיש שאני לא מצליח" ענה לו הבעל שם טוב. "אם הקב״ה רצה עוד רבי עקיבא, הוא היה בורא עוד אחד. אבל הוא ברא אותך. סימן שאתה לא צריך להיות רבי עקיבא, אלא אתה" ומאותו יום התלמיד הפסיק להעתיק אחרים, והתחיל לגלות את דרכו האישית בעבודת ה׳, והפך לאדם גדול בזכות עצמו.
סיפור נוסף, מסופר על צעיר שעבד בסטודיו, הוא ניסה לצייר בדיוק כמו המאסטר, חיקוי מושלם, קווים מדויקים, אבל חסרי נשמה. המאסטר הביט בו ואמר. "הציור שלך מדויק, אבל הוא לא שלך" אותו תלמיד הבין, שלמות טכנית בלי זהות אישית, היא ריקה. מאותו יום הוא התחיל לצייר לפי מה שהוא מרגיש ולא לפי מה שהוא חושב שצריך.
איך מחנכים את עצמנו להיות אנחנו
להפסיק להשוות כל השוואה היא ויתור קטן על עצמך.שאל, האם אני משתפר, או רק מתרחק ממני?
לזהות רגעי אותנטיות מתי אתה מרגיש "אתה", בשיחה, בלימוד, בעשייה, שם נמצאת האמת שלך.
לכתוב יומן פנימי קצר פעם ביום "מה עשיתי היום שהיה באמת שלי, ולא של אחרים?"
להפחית רעש חיצוני פחות דעות , פחות לחץ חברתי, יותר הקשבה פנימית.
לקבל חוסר שלמות . שלימות מדומה הורגת צמיחה. גדילה מתחילה דווקא בחוסר נוחות.

לסיום, הקב״ה לא מבקש ממך להיות מישהו אחר, הוא מבקש שתהיה אתה, אבל באמת. כי מי שמחפש שלמות מחוץ לעצמו, לעולם לא ימצא אותה, אבל מי שמעז להיות הוא עצמו, מגלה שהשלמות כבר הייתה שם כל הזמן.

חברות וחברים , מודה לכם על קריאת המאמרים , לרבות על הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך, עבדכם הנאמן.