העבר זוכר, ההווה בונה, והעתיד מחכה

 הדברים הללו מקבלים משמעות אחרת לגמרי כשחווים אותם דרך הרגליים, בלב פועם ובנשימה נרגשת – כפי שזכיתי לעשות השבוע בסיור עם נכדתי היקרה עופרי, לקראת בת המצווה, בירושלים.

לקראת בת המצווה של נכדתי האהובה, החלטנו לקיים סיור שורשים – תרתי משמע – בעיר שאין יהודי שלא מתרגש ממנה: ירושלים. צעדנו משער יפו, דרך מגדל דוד, המשכנו בנתיבי ההיסטוריה אל הקישלה ולכותל, עברנו דרך הרובע היהודי, שער ציון, ולאחר מכן סיירנו בעיר דוד לרבות נקבת השילוח. מסע בן יום, אך בעל הד רב-שכבות של אלפי שנים. בעת שעמדנו ליד הכותל – מול האבנים הדוממות שזוכרות – עלתה בי האמירה המפורסמת המיוחסת לנפוליאון: כאשר ראה יהודים בוכים על חורבן הבית לפני יותר מאלפיים שנה, נדהם ואמר  " רק עם שיודע לבכות על עברו לאחר זמן כה ממושך, יוכל לשרוד גם את העתיד הקשה ביותר "

ולצד הגעגוע – ישנה ההבנה: אנו חיים היום. כל מה שיש לנו – הוא יום אחד. נאמר "נולדת ביום אחד, אתה חי ביום אחד, ואתה מת ביום אחד. אתמול? כבר מת. המחר? טרם נולד. היום – זהו החיים האמיתיים." ואם כך – כיצד נחייה את היום? ברוח. בערכים. במשמעות. כי מי שממלא את יומו בתוכן אמיתי – מייצר לעצמו עתיד.

כפי שאנו אומרים בתפילה " ה' מלך(בהווה), ה' מלך( בעבר), ה' ימלוך(בעתיד) לעולם ועד" – העבר, ההווה והעתיד משתלבים בתודעתנו. העבר איננו נוסטלגיה בלבד, אלא תמרור דרך. ההווה הוא שעת פעולה. והעתיד? תוצאה של השניים.

וכדי לחבר בין עבר להווה – אספר סיפור מופלא מהתלמוד (מסכת מכות כד): כאשר רבי עקיבא ראה שועל יוצא ממקום קודש הקודשים. חבריו ( רבן גמליאל ורבי אליעזר בן עזריה ורבי יהושע) קרעו בגדיהם ובכו, אך הוא צחק. כששאלוהו מדוע, אמר: כשם שנתקיימו נבואות החורבן, כך תתקיימנה נבואות הגאולה " עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים " (זכריה) מבטו של רבי עקיבא ראה את ההווה דרך משקפיים של עבר, ובנה ממנו את העתיד.
מוסר השכל :  עלינו, כל אחד ואחת, לחיות חיים שיש בהם גם חוויה וגם משמעות. טיול בירושלים יכול להיות מסע משפחתי חווייתי – אך כשהוא מלווה בלמידה, בשיחה, בהנחלת ערכים – הוא הופך לנקודת ציון בין-דורית .

איך מנחילים זאת ?
1.    לשלב היסטוריה ורגש בטיולים משפחתיים.
2.    לקרוא יחד מקורות יהודיים ולהפוך אותם לרלוונטיים לחיינו.
3.    לאפשר לילדים ולנכדים לשאול, לחקור ולחוות.
4.    לכתוב את סיפור המשפחה – ולהעביר אותו הלאה.
5.    ובעיקר – לחיות כל יום כאילו הוא משמעותי באמת.

לסיום: אם נזכור את העבר, נחיה את ההווה ונדע למה אנחנו שואפים – גם העתיד שלנו ושל ילדינו ייבנה על יסודות מוצקים של זהות, ערכים ותקווה.
חברות וחברים , מודה לכם על כך שאתם קוראים את המאמרים ואף אני זוכה להערות והארות.

עבדכם הנאמן
משה דנוך