זה בסדר שיש בנו סדקים , ככה האור יכול להיכנס

חברות וחברים, עם ישראל בכל שנות קיומו (אלפי שנים) חווה כאב ושבר. גם אנו בימים הללו כאשר כולנו חווים את הכאב והשבר מי באופן אישי וישיר על בנפילת הבן, הבת או האב בקרב , כעם יהודי וכאומה אנו ערבים זה לזה ושותפים בגורל, מחוברים בכאב ובתקווה, ומלוכדים בכוח הרוח והאחדות וזאת במצב, שגיבורינו עדיין נלחמים ומקריבים את חייהם. 

משפחות נאלצות לעזוב את ביתן ומפוזרות בכל חבלי הארץ. משפחות שלמות חרדות לגורל יקיריהם החטופים. אין מחלוקת שבסיטואציות הקשות והמורכבות הללו, מתגלים הסדקים. אלא שסדקים הללו לעניות דעתי מאפשרים לנו להאיר תקווה ובעוצמה מחודשת פנימית מחודשת ועל כך ארחיב במאמרי זה.
כותרת זו , מבטאת את הרעיון שהפגמים והקשיים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, והם מה שמאפשר לנו לצמוח ולהשתנות. דרך ה"סדקים" – המקומות שבהם אנחנו שבריריים או לא מושלמים – יכולים להיכנס תובנות, תקווה, וצמיחה.

המשפט מבוסס על רעיון שאי-שלמות, פגיעות, והחוויות הקשות בחיים מהוות קרקע פורייה להתפתחות וצמיחה. בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים, המשפט הזה מתייחס לכמה תובנות עמוקות על נפש האדם:
פגיעות כהזדמנות לקרבה אנושית: לפי גישות בפסיכולוגיה חברתית, היכולת להודות בפגיעות שלנו ולשתף אותן עם אחרים יוצרת קרבה רגשית ומחזקת קשרים. כשאנחנו חושפים את ה"סדקים" שלנו, אנשים מרגישים קרובים יותר אלינו, מה שמסייע ליצירת קשרים מבוססי אמון ואמפתיה.
צמיחה פוסט-טראומטית: בפסיכולוגיה חיובית קיימת תופעה זו, המתארת את האפשרות שהכאב והמשברים מעצבים אותנו מחדש ומובילים אותנו להבנה עצמית עמוקה יותר ולתחושת משמעות מוגברת. כלומר, ה"סדקים" מהווים שער לצמיחה ושינוי פנימי.

חסינות נפשית וגמישות פסיכולוגית: הכרה בחולשות שלנו יכולה לחזק את החסינות הנפשית. גמישות פסיכולוגית, כלומר היכולת לקבל את עצמנו על כל הצדדים שבנו, היא יכולת קריטית בהתמודדות עם שינויים ומשברים. קבלה עצמית זו מחזקת את היכולת לפתח כלים פנימיים להתמודדות עם קושי עתידי.

שחרור מדימוי של שלמות: חברתית, לעיתים קיימת נטייה לשאוף לשלמות ולפחד משיפוט על הפגמים שלנו. קבלה עצמית כוללת הכרה בכך שאף אחד מאתנו לא מושלם, ושדווקא באי-שלמות הזו יש יופי ומשמעות. ה"סדקים" מאפשרים לנו להשתחרר מהמגבלות שהאידיאל של שלמות מציב לנו להיות יותר נאמנים לעצמינו.

ברשותכם אמחיש זאת במספר דוגמאות את הרעיון של "הסדקים" וכיצד הם מאפשרים צמיחה, למידה, וקירבה:
משבר בקריירה: אדם שאיבד את עבודתו לאחר שנים רבות עשוי להרגיש "שבור" ולחוות ספקות עצמיים. עם הזמן, הוא מגלה שהמשבר אפשר לו לעצור, לחשוב על הרצונות האמיתיים שלו, ולמצוא כיוון חדש בקריירה שמתאים לו יותר. ה"סדק" שנוצר בעקבות האובדן הפך להזדמנות להתפתחות ולמציאת מטרה חדשה.
כישלון במערכת יחסים: אחרי פרידה כואבת, אדם עשוי לחוש שבור רגשית. בהדרגה, הוא לומד לזהות דפוסים שהיו מזיקים, לומד להציב גבולות נכונים ולהבין מה הוא באמת מחפש בקשר. ה"סדק" מהפרידה מאפשר לו לצמוח ולהיות מוכן למערכת יחסים בריאה יותר.
התמודדות עם אובדן אישי: אנשים שאיבדו אדם יקר נאלצים להתמודד עם כאב גדול. למרות שהאובדן משאיר חותם וסדק משמעותי, רבים מגלים לאחר זמן מה שהתהליך הוביל אותם להעריך את החיים יותר, לטפח מערכות יחסים אחרות ולחיות בתשומת לב רבה יותר למה שבאמת חשוב.
חשיפת חולשות במקום העבודה: מנהל שמחליט לשתף את העובדים שלו ברגעים מאתגרים שהוא עצמו חווה, כמו קשיים בתקופות מסוימות בחייו או כישלונות מהעבר ואף עשיתי זאת באופן אישי בחיי לא אחת, יוצר סביבת עבודה פתוחה יותר. העובדים מתחילים לראות אותו כדמות נגישה ומרגישים ביטחון לחשוף גם את האתגרים שלהם. כך נוצרת אווירה תומכת ומחזקת.
קבלת מגבלות בריאותיות: אדם שנאלץ להתמודד עם מגבלה גופנית או מחלה כרונית עלול לחוש "סדק" בגופו או נפשו. עם הזמן, הוא עשוי לגלות דרכים חדשות לנהל את חייו תוך כדי הסתגלות למגבלות החדשות, ואף לפתח תובנות עמוקות יותר לגבי מהות החיים, חוסן פנימי ותחושת אמפתיה כביהדות, הרעיון של "סדקים" המאפשרים לאור להיכנס קרוב לתפיסה שקיימת משמעות עמוקה לפגמים, לכאב ולחוויות קשות, ובמקרים רבים הם מהווים חלק חשוב בצמיחה רוחנית. 

נשאלת השאלה כיצד היהדות מתמודדת עם כותרת המאמר, אקדים ואומר די בהצלחה וברשותכם אשפוך אור על תפיסה זו:
כישלון כחלק מתהליך התשובה: הרעיון של תשובה, חזרה בתשובה אחרי כישלון או חטא, מבוסס על כך שהשבר בנפש בעקבות חטא יכול להוביל לשינוי ולתיקון. הרמב"ם, בספרו "הלכות תשובה", כותב שהתשובה היא הדרך שבה אדם מתקן את הפגמים שנוצרו במעשיו, והמדרש מתאר כיצד "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (בבלי, מסכת ברכות) כלומר, הכאב מהכישלון והשבר הוא זה שמוביל להארה וצמיחה רוחנית.
לב נשבר ונדכה: בתהילים, נאמר: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה; לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה"  כלומר, דווקא מתוך תחושת השבר והרוך הפנימי נוצר חיבור עמוק לאלוהים. הלב השבור הוא המקום שבו יכול להיכנס האור האלוהי, והתפילה היוצאת מלב כזה נחשבת ככנה ומחוברת יותר.
האור מתוך החושך: כאשר האדם עובר דרך חושך וכאב, דווקא אז הוא מסוגל להגיע לאור ולהשגה רוחנית עמוקה יותר. הביטוי "יתרון האור מן החושך" (קהלת) מסמל את הדרך שבה החולשות והחסרונות שלנו יכולים להוות בסיס לצמיחה ולהארה.
הכאב כחלק מההשגחה האלוהית: במסכת אבות, נאמר "מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקוות אנוש רמה", כאשר רבי לויטס איש יבנה מתאר, כי הקושי והשפלות בעולם הזה אינם מיותרים, אלא חלק מתהליך התעלות ועיצוב הנפש.

סיפור קצר שממחיש את הרעיון, הוא סיפורו של רבי זושא מאניפולי (1730- 1800 ) מהחסידות המוקדמת: רבי זושא היה תלמיד חכם צדיק ועניו, שהתפרסם בצניעותו ובאהבתו לכל אדם. פעם, תלמידים ביקשו ממנו ללמד אותם כיצד להתמודד עם ייסורים ומכאובים, שכן הם ראו אותו חי בעוני גדול וסובל הרבה, אך תמיד נשאר שמח ומאמין. רבי זושא ענה לתלמידיו במילים פשוטות: "אינני יודע איך ללמד אתכם להתמודד עם ייסורים, כי מעולם לא עברתי ייסורים בעצמי". התלמידים נדהמו מהתשובה. הרי ראו את הקשיים והצער שהוא עובר יום-יום, והיו בטוחים שהוא חווה ייסורים רבים. אך עבור רבי זושא, כל כאב וסבל לא היו אלא הזדמנויות להתקרב עוד יותר לאלוהים ולהאיר את חייו בתפילה ובאמונה. הוא לא ראה את הסבל כחיסרון או "סדק" שמונע ממנו להיות שמח, אלא כפתח המאפשר לו לגלות אור פנימי גדול יותר ולהתחבר לעוצמת האמונה. סיפור זה ממחיש את הרעיון שלמרות הקשיים והסדקים בחיים, האדם יכול לבחור לראות בהם הזדמנות להתחזק ולהאיר את חייו באמונה.

סיפור קצר נוסף, סיפור יפני עתיק אשר מתאר את אחד הלוחמים האהובים על השוגון (שליט צבאי ביפן) אשר שבר את כלי התה היפה והיקר שלו, שהחזיק בערך רגשי רב. הוא היה שבור כולו, אך הלוחם לא רצה להיפרד ממנו ושלח אותו לתיקון. בעלי המלאכה ניסו לחבר את השברים יחד, אך הכלי לא חזר למראהו הקודם. בייאושו, לקח הלוחם את הכלי לאומן יפני מפורסם שהשתמש בטכניקה מיוחדת, בה משתמשים באבקת זהב כדי לאטום את הסדקים. לאחר התיקון, הכלי היה שלם אך עם סימני זהב זוהרים בכל מקום בו נשבר. הכלי הפך ליצירת אמנות מיוחדת במינה – הסדקים שהיו בו לא רק שלא הוסתרו, אלא הפכו לחלק מהיופי שלו, כעדות לעברו ולמה שעבר עליו. דוגמה זו מסמלת כיצד פגמים, חוויות כואבות, ושברים פנימיים אינם בהכרח דברים שצריך להסתיר, אלא חלקים משמעותיים שיכולים להפוך אותנו לחזקים ויפים יותר.

לסיכום, אם כל אחד מאיתנו ישכיל להאיר את חייו דווקא מתוך הסדקים, נוכל יחד ליצור אומה חזקה, מלוכדת ונצחית, שצומחת מתוך כאביה ומשכילה להקרין אור של תקווה ואחדות. 

שוב תודה לכן, לכם וזה לא ברור ומובן מאליו על כך שאתם קוראים את המאמרים ואף מעירים ומאירים מידי שבוע בשבוע.
משה דנוך 
עבדכם הנאמן