למה מסע של 40 יום הפך ל-40 שנה? הלקח הגדול של פרשת עקב

ספר דברים הוא תמצית התורה. לכן הוא מלא וגדוש בנושאים רבים: ברכות, תוכחות, מוסר והכנה להמשך הדרך. משה רבינו עומד לפני עם ישראל, ולפני כניסתם לארץ הוא מסכם להם חיים שלמים של הנהגה, טעויות, נפילות, תיקונים ולקחים.
על כל פסוק בפרשה אפשר לכתוב ים של דיו. משה רבינו עובר עם ישראל תחנה אחר תחנה, מזכיר להם היכן טעו כלפי ה', היכן נכשלו, ואיך אפשר ליישר את הדרך כדי ללכת מכאן והלאה בדרך הנכונה.

איך דרך קצרה הפכה ל-40 שנה

לפני כשבועיים שאל אותי יהודי שאלה פשוטה, אבל מאוד חדה: מצרים היא הרי מדינה שכנה, אז איך ייתכן שלקח לעם ישראל 40 שנה להגיע? משהו פה לא מובן.

שאלתי אותו: מה המקצוע שלך?
הוא ענה: קבלן בנייה.

שאלתי אותו: כמה זמן לוקח לך לבנות בית?
הוא אמר: אם אני רץ, בערך חצי שנה, שבעה חודשים.

שאלתי: ואם תעשה טעויות בבנייה, עדיין זה יישאר חצי שנה?
הוא חייך ואמר: ברור שלא. אם צריך לתקן, לפרק, לבנות מחדש ולסדר טעויות, זה מאריך את כל התהליך.

אמרתי לו: זה בדיוק הסיפור של עם ישראל במדבר.

משך הדרך המקורי היה אמור להיות 40 יום בלבד. זה היה התכנון. אבל בגלל טעויות וחטאים בדרך, חטא המרגלים, חוסר אמונה, תלונות ונפילות, נגזרה עליהם הליכה של 40 שנה.

גם בחיים שלנו יש עיכובים

זה לא שייך רק למדבר. זה שייך גם לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
לפעמים אדם שואל את עצמו: למה זה מתעכב לי? למה אני עדיין לא רואה ישועה? למה הזיווג מתעכב? למה הפרנסה לא נפתחת? למה הדברים לא זורמים כמו שחשבתי?
והתשובה לפעמים כואבת, אבל אמיתית: לא פעם אנחנו בעצמנו מביאים על עצמנו את העיכוב. לפעמים דרך החלטות שגויות, לפעמים דרך חוסר אמונה, לפעמים דרך התרחקות מהקב"ה, ולפעמים דרך חטאים שאדם לא מייחס להם חשיבות.
כמו שאומר הנביא ישעיה:
"עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם".
כלומר, לא תמיד מישהו מבחוץ מעכב אותנו. לפעמים המעכב הוא אנחנו בעצמנו.

הברכה מתחילה בשמיעה

לכן פותחת הפרשה במילים:
"והיה עקב תשמעון... ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד".
אם תקשיבו בקולו של מלך העולם, אם תלכו בדרך שלו, אם תשמרו את המצוות ותעשו את רצונו, רק טוב וברכה יבואו על ראשכם.
הברכה אינה מקרה. היא תוצאה של חיבור נכון. כאשר אדם שומע בקול ה', מיישר את דרכיו, משתדל לחיות נכון, מתקן את עצמו ומתקרב, הוא פותח לעצמו שערים של שפע, של שמירה ושל חסד.

והיה אם שמוע

בפרשה נקרא גם את פרשת "והיה אם שמוע", פרשה שאנחנו אומרים בכל יום בקריאת שמע.
שם מזהיר משה רבינו את ישראל שאם יפנו לעבודה זרה, העונש יהיה:
"ועצר את השמים ולא יהיה מטר".
כלומר, השפע ייעצר. הברכה תיעצר. השמים ייסגרו.
ויש על הפסוק הזה סיפור מעניין מאוד.

חיאל בית האלי וקללת יהושע

חיאל בית האלי היה אדם רשע שהחליט לבנות מחדש את העיר יריחו, בתמיכת אחאב המלך הרשע. אבל יהושע בן נון כבר קילל בעבר את מי שיבנה את העיר יריחו, שימותו בניו.
ואכן, הקללה התקיימה בו.
בהתחלה מת בנו הגדול, אבירם. ובכל זאת, חיאל לא עצר. הוא המשיך בבנייה, למרות שבניו הולכים ונפטרים בזה אחר זה. עד כדי כך היה שקוע במעשיו, עד שלא עצר גם כשהמציאות צעקה אליו לעצור.
בשבעה על בנו הקטן, שגוב, ביקש ה' יתברך מאליהו הנביא ללכת לנחם את חיאל, למרות שהיה רשע גדול. רואים מכאן עד כמה הקב"ה הוא מלך רחום, שגם כשאדם רחוק - הדלת לא נסגרת בפניו.

הזלזול של אחאב

אחאב המלך, שהיה מחטיא את ישראל בעבודה זרה וחברו של חיאל, ניצל את המעמד כדי ללעוג, כביכול, כלפי שמים.

הוא אמר לאליהו הנביא: איך יכול להיות שקללת התלמיד, יהושע בן נון, התקיימה, ומי שבנה את יריחו איבד את בניו, אבל קללת הרב, משה רבינו, לא התקיימה?

הרי משה אמר בתורה:
"ועצר את השמים ולא יהיה מטר".

ואנחנו, אמר אחאב, עובדים עבודה זרה, ובכל זאת הכול רטוב, האדמה ספוגה גשם, והדרכים מלאות מים. אז איך זה מסתדר?

זו הייתה לא רק שאלה, אלא זלזול ממשי בכבוד התורה ובכבוד ה'.

אליהו קם לכבוד שמים

אליהו הנביא לא יכל לשתוק. הוא לא יכל לשמוע את מלך ישראל מזלזל כך בתורה הקדושה ובדברי משה רבינו.
מתוך קנאות לכבוד שמים, נשבע אליהו שלא ירד גשם. וכך היה. שלוש שנים של בצורת קשה ונוראה פקדו את הארץ.
רק לאחר מכן ביקש ממנו הקב"ה להתיר את הנדר ולהתפלל שוב על עם ישראל שירדו להם גשמים.
יש כאן לימוד עצום. מצד אחד רואים כמה חמורה פגיעה בכבוד שמים ובכבוד התורה. מצד שני רואים עד כמה ה' יתברך רחום וארך אפיים, אפילו כלפי אנשים שחוטאים בעבודה זרה.
גם כשעם ישראל נופל, ה' לא ממהר לנתק. הוא מחכה, נותן הזדמנות, פותח פתח לתשובה, ומבקש להחזיר את הברכה.

לא לעכב את עצמנו

זה המסר הגדול של פרשת עקב.
לפעמים הדרך קצרה, אבל האדם מאריך אותה. לא כי היעד רחוק, אלא כי יש תיקונים שצריך לעשות בדרך. לפעמים השפע מוכן, אבל יש דברים שמונעים ממנו להגיע. 
לפעמים הברכה כבר עומדת בפתח, אבל האדם מעכב את עצמו במו ידיו.
אם נקשיב בקול ה', אם נתקן את דרכינו, אם נתחזק באמונה וביראת שמים, נזכה שהעיכובים יוסרו והברכה תשוב לשרות עלינו.
יהי רצון שנזכה כולנו לשמוע בקול ה', ללכת בדרך הישרה, להסיר את מה שמעכב אותנו, ולזכות לברכה, לשפע, לישועות ולרחמים גדולים.

שבת שלום ומבורך.