איך הקללה הפכה לברכה: ההצצה המפתיעה לפרשת בלק

דוד המלך עליו השלום אומר בתהלים:
"הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים".

לכאורה יש כאן דבר מעניין מאוד. מדוע דווקא הגויים הם אלה שמהללים ומשבחים את ה' יתברך?

ממשיך הפסוק ואומר:
"כי גבר עלינו חסדו".

כלומר, הגויים משבחים את ה' דווקא משום שהם רואים את גודל החסדים שה' עושה עם עם ישראל. הם מנסים שוב ושוב לפגוע בישראל, להזיק, להחליש, לקלקל, להרוס, ובסופו של דבר המכה חוזרת אליהם, התוכנית משתבשת, והמזימה נופלת. פעם אחר פעם הם רואים שיש יד עליונה ששומרת על עם ישראל, ואז גם הם נאלצים להודות באמת: יש כאן עם שהקב"ה שומר עליו.

פרשת בלק נותנת לנו הצצה נדירה אל מה שקורה מאחורי הקלעים. לא רק למה שאנחנו רואים בעיניים, אלא למה שמתרחש הרחק מאיתנו, כששונאי ישראל יושבים ומתכננים, זוממים ומנסים למצוא דרך לפגוע בעם ישראל בלי שאנחנו בכלל מודעים לכך. ודווקא שם, במקום שבו נרקמת המזימה, מתגלה יד ה' שמצילה אותנו והופכת את הרע לטוב.

עם ישראל נמצא בדרכו לארץ ישראל. בלק מלך מואב רואה את עם ישראל ומתמלא פחד גדול. הוא מבין שלא מדובר בעוד עם רגיל. אם עם ישראל הצליח להפיל את מצרים, המעצמה הגדולה, מה יהיה על מואב? מה יהיה על כל העמים שבדרך?

הפחד הזה גורם לדבר מעניין מאוד: בלק ומדין, שבדרך כלל היו מסוכסכים ביניהם, מצליחים פתאום לעשות שלום ולשתף פעולה. כאשר שונאי ישראל מפחדים מעם ישראל, הם יודעים לשים בצד מחלוקות כדי להתאחד נגדו. זו תופעה שאנחנו מכירים גם בדורות שלנו.

אלא שבאותם ימים לא היו מטוסי קרב, טנקים או טילים. כשהיו צריכים "נשק" מיוחד, היו פונים למכשפים. בלק בעצמו היה בקי בכישוף, אבל הוא הבין שכאן צריך כוח חזק יותר משלו. ולכן הוא פונה לבלעם הרשע.

בלעם לא היה אדם פשוט. הוא היה מכשף מפורסם וידוע בעולם. חז"ל אומרים שהוא היה שקול בטומאה למשה רבינו בקדושה. כשם שמשה היה שיא הקדושה, כך בלעם היה שיא הטומאה. הוא ידע לכוון לרגע מסוים של כעס כביכול, וברגע הזה היה מקלל. לכן שמו יצא למרחוק, ובלק האמין שאם מישהו מסוגל לפגוע בעם ישראל, זה רק בלעם.

אחרי שבלק מפזר כסף וזהב, הוא מצליח לשכנע את בלעם לבוא ולעזור לו לקלל את עם ישראל.

בלעם הרשע מתחיל ב"חימום". הוא מבקש לעלות למקום גבוה ולהביט על עם ישראל. המטרה שלו אינה רק לראות, אלא להכניס בהם עין רעה. לכן הוא נקרא גם "שתום העין". אבל גם כאן הוא לא מצליח לפעול כרצונו.

לאחר מכן הוא מבקש לעשות טקס של קורבנות, בתקווה שה' "ידבר אליו". ואכן התורה אומרת "ויקר", לשון מקרה. לא גילוי חיבה, לא נבואה של קדושה, אלא מין מפגש צדדי, מקרי, המתאים לאדם במדרגתו. אבל גם כאן, ה' יתברך שם דברים בפיו של בלעם.

וכאשר בלעם חוזר אל בלק, במקום לקלל את עם ישראל, הוא מתחיל לברך אותו.

פעם אחת.
ועוד פעם.
ושוב פעם.

בלעם מנסה לקלל, ובמקום זה יוצאות מפיו ברכות ושבחים לעם ישראל. בלק כבר לא יודע מה לעשות. הוא מתחרפן ממנו ואומר לו בעצם: שכרתי אותך כדי שתקלל אותם, ובפועל אתה רק מברך אותם.

בלעם עונה לו את האמת:
"לא תאור את העם כי ברוך הוא".

זה אחד היסודות הגדולים ביותר בפרשה. כשעם ישראל נמצא תחת ברכת ה', אף אחד לא יכול לקלל אותו באמת. אפשר לתכנן, אפשר לזמום, אפשר לדבר, אפשר לנסות להפעיל כוחות, אבל אם הקב"ה החליט לשמור - שום כוח בעולם לא יוכל לגבור.

וזו לא רק פרשה על פעם. זה מסר לכל דור ודור, וגם לכל אדם באופן אישי.

כמה פעמים אדם חושש שמדברים עליו, שפועלים נגדו, שמנסים להפיל אותו, שמנסים לחסום אותו, שמקנאים בו, שרוצים ברעתו. פרשת בלק מלמדת אותנו: אתה תעשה את ההשתדלות שלך, תתפלל, תתחזק, תישאר מחובר לה', וה' יתברך כבר יסדר את השאר.

לפעמים האדם בכלל לא יודע מאילו צרות ניצל. הוא לא רואה את השיחה שנעשתה נגדו, את המזימה שנרקמה, את התוכנית שהוכנה. אבל בשמים כבר הפכו את הכול. זה בדיוק מה שהתורה מגלה לנו כאן. עם ישראל בכלל לא ידע מה קורה אצל בלק ובלעם, לא ידע שיושבים ומתכננים נגדו קללות, ורק התורה חושפת לנו איך הקב"ה שמר עלינו והפך את הקללה לברכה.

יש כאן גם מסר עמוק נוסף: כאשר אדם מחובר לה', גם מה שנראה בתחילה כאיום, יכול להפוך לברכה. לפעמים אדם חושב שמשהו רע עומד לבוא עליו, אבל בסוף דווקא משם יוצאת ישועה. לפעמים השונא בא להזיק, ובסוף מתברר שהוא עצמו הפך לכלי לפרסום מעלת ישראל. הרי בלעם, שבא לקלל, הוא זה שאמר את אחת הברכות הגדולות ביותר על עם ישראל:
"מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".

כמה מופלא. דווקא מי שבא לפגוע, נעשה שליח לומר שבח וברכה לעם ישראל.

מכאן נלמד יסוד גדול באמונה: לא משנה מי עומד מולך, לא משנה אילו כוחות הוא מפעיל, ולא משנה כמה התוכנית שלו נראית מאיימת. אם הקב"ה רוצה לשמור עליך, שום דבר לא יצליח נגדך באמת.

ההשתדלות שלנו היא לעשות את שלנו. להאמין, להתפלל, להתחזק, ללכת בדרך ה', ולא להישבר מן הפחד. והשאר - בידי שמים.

יהי רצון שנזכה תמיד לראות את חסדי ה' עלינו, גם את אלה הגלויים וגם את אלה הנסתרים. שנזכה שהקב"ה ימשיך להפוך כל רע לטוב, כל קטרוג לברכה, וכל מזימה לישועה. ושנזכה לראות בעינינו איך מתקיים בנו תמיד:
"לא תאור את העם כי ברוך הוא".

שבת שלום ומבורך.