לא במה שאמרת - במה שעשית: האדם נמדד בפירות שהוא משאיר אחריו

עץ ניכר בפירותיו ואדם במעשיו. מעשה טוב לעולם אינו אובד. הוא אשר זורע נדיבות יקצור חברות. והוא השותל טוב לב קוטף אהבה. 
יש אנשים שעוברים בעולם כמו רוח, נוכחים לרגע ונשכחים עם הזמן. ויש אנשים שעוברים בעולם כמו עץ עתיק. שגם אחרי שנים רבות, אנשים עדיין יושבים בצלו, ניזונים מפירותיו, ונזכרים בטוב שהשאיר אחריו. האדם אינו נמדד לפי הרושם שהוא יוצר ברגע, אלא לפי הברכה שהוא מותיר הרבה אחרי שכבר המשיך הלאה.

בעולם שלנו, שבו קל כל כך לבנות תדמית, לדבר גבוהה ולהיראות טוב כלפי חוץ, מזכירה לנו היהדות אמת פשוטה ונוקבת: האדם האמיתי נבחן לא בדבריו, אלא במעשיו. כשם שעץ אינו ניכר בעליו, בגובהו או ביופיו, אלא בפרי שהוא מצמיח, כך האדם אינו ניכר בכישרונותיו בלבד, לא במעמדו ולא בחכמתו, אלא במה שהוא מעניק לאחרים.
חז"ל לימדו זאת בלשון חדה "לֹ א הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה (מסכת אבות)המשנה אינה מבטלת את החשיבות של מחשבה או של לימוד, אלא מציבה את נקודת האמת.  לא מה שאתה יודע קובע, אלא מה אתה עושה עם מה שאתה יודע. גם במדרש נאמר " מה הזית הזה, אחר שחובטין אותו הוא מוציא שמנו ,כך ישראל, מתוך הייסורים באים לידי מעשים טובים. " (מנחות)דווקא תחת הלחצים של החיים מתגלה מה באמת טמון באדם. קל להיות נחמד כשהכול רגוע. הגדולה האמיתית היא להישאר טוב גם כשקשה.
התורה עצמה מדמה את האדם לעץ. נאמר בספר דברים: " כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה "( דברים)רבים מהמפרשים הסבירו שאין זו רק מליצה, אלא הגדרה עמוקה של מהות האדם. כמו עץ, יש לאדם שורשים נסתרים שאיש אינו רואה, אמונה, ערכים, מחשבות, כוונות. ויש פירות גלויים. החסד, הסבלנות, הנתינה, האהבה, המילים הטובות. השורשים נמצאים באדמה. הפירות נמצאים אצל אחרים. אדם יכול לחשוב שהוא אדם טוב בלבו, אבל אם טובו אינו מגיע לעולם, עדיין לא צמח פרי.

הרמב"ם כתב  " אין נמדד האדם אלא במעשיו" (הלכות תשובה) במשמעות העולה מדבריו על זכויות ועוונות. בסופו של דבר, השמים אינם שואלים מה הרגשת, אלא מה עשית עם מה שהרגשת.

גם בעולם הרחב הכירו באמת הזו. איזו מחשבה עמוקה, מעשה טוב לעולם אינו אובד. לפעמים אנו חושבים שמילה טובה נעלמה.שחיוך קטן לא שינה דבר.שמחווה קטנה נשכחה. אבל האמת היא. טוב אינו נעלם. הוא מחלחל. הוא נשתל. והוא צומח במקום שלא תמיד נוכל לראות.
מסופר על ילד עני, באחת מתחנות הרכבת באירופה עמד ומכר פרחים. רוב העוברים והשבים חלפו על פניו מבלי להביט. אישה אחת עצרה,קנתה ממנו פרח,שילמה לו יותר מן המחיר,ואמרה לו, "אתה חשוב יותר ממה שאתה חושב." שנים לאחר מכן, כאשר נשאל מה היה הרגע ששינה את חייו, אמר "לא הכסף שינה אותי. זה היה הרגע שבו מישהו התייחס אליי כאילו אני בן אדם." לפעמים לא המעשה עצמו משנה חיים ,אלא הלב שבתוכו.

כיצד נוכל ליישם זאת בחיינו?
לשאול בכל ערב, לא מה השגתי היום? אלא: למי היטבתי היום?
להעדיף מעשה קטן על כוונה גדולה . לא לחכות להזדמנות מושלמת. לפעמים הודעה אחת, חיוך אחד, או הקשבה אחת, משנים עולם.
לזכור שכל אדם נושא מאבק נסתר , ולכן להגיב ביותר רוך.
להפסיק למדוד טוב לפי תגמול , יש חסדים שהשכר שלהם הוא עצם היותם.
להבין שילדים לומדים אותנו , לא דרך ההטפות שלנו,  אלא דרך הפירות שהם רואים על העץ שלנו.
לסיום, בסופו של דבר, העולם אינו זוכר את מי שידע להרשים. אלא את מי שידע להיטיב. כי כמו עץ אמיתי, גם האדם אינו נמדד לפי גובהו כלפי שמים, אלא לפי המתיקות שהוא משאיר על שפתי בני האדם שפגש בדרכו.

חברות וחברים, מודה לכם על קריאת המאמרים, לרבות על הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך, עבדכם הנאמן.