השעון מתקתק - אבל האם אנחנו באמת חיים?

אתה לא יכול להוסיף עוד דקות ליום, אבל אתה יכול לנצל כל דקה במלואה.
יש רגעים בחיים שבהם אנו נעצרים. לא כי נגמר לנו הזמן, אלא כי פתאום אנו מבינים כמה ממנו כבר חלף. הזמן הוא המשאב הדמוקרטי ביותר שניתן לאדם. לכל אחד מאיתנו ניתנות בדיוק אותן עשרים וארבע שעות ביממה. אין עשיר או עני בזמן, אין חכם או טיפש בזמן. יש רק מי שמבין את ערכו, ומי שמבזבז אותו מבלי לשים לב. אך כאן טמון הסוד הגדול. איננו יכולים להאריך את היום, אך אנו יכולים למלא את הרגעים שכבר ניתנו לנו במשמעות, בתוכן, בנוכחות אמיתית. 

המקורות היהודיים מתייחסים לזמן לא כאל נתון טכני, אלא כאל שליחות. הפסוק בתהילים אומר: " לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא לְבַב חָכְמָה " (תהילים) לא נאמר "לספור" את ימינו בלבד, אלא "למנות", כלומר להעניק להם משמעות, תכלית, תפקיד. אדם חכם אינו רק מודע לכך שהזמן חולף, אלא מבין שכל יום הוא הזדמנות.
הרמב"ם כותב בהלכות תשובה: " אל יאמר אדם, כשאפנה אשוב, שמא לא יפנה ". במילים פשוטות, הנטייה לדחות דברים היא האשליה הגדולה ביותר. הרמב"ם מזהיר מנטייה זו לדחות פעולות חשובות, אפילו כשאנו יודעים שהן נדרשות, לטובת נוחות רגעית או תחושת "יום אחר טוב יותר". הרמב"ם אומר לנו. לא הזמן הוא הבעיה, אלא ההחלטה שלנו לדחות. אם אנו מחכים ל"מועד מושלם", ייתכן שהוא לעולם לא יגיע.

ובמקום אחר, בהלכות דעות, מדגיש הרמב"ם את חשיבות הסדר והאיזון בחיי האדם. כולל ניהול הזמן. החיים הראויים אינם תוצאה של זמן פנוי, אלא של ניהול נכון של הזמן הקיים.
גם במסכת אבות נאמר: " אם לא עכשיו, אימתי ?" זהו קריאה נוקבת, כמעט מטלטלת. הזמן אינו ממתין לאף אחד. ההחלטות הגדולות של החיים אינן מתרחשות "יום אחד", אלא תמיד, היום.

קצת מחוכמת הגויים, הפילוסוף הרומי סנקה כתב: " לא שחיינו קצרים, אלא שאנו מבזבזים הרבה מהם ". כמה עמוקה האבחנה הזו. החיים אינם בהכרח קצרים, הם פשוט מתפזרים על פני עיסוקים חסרי משמעות, דחיות, הסחות דעת, ושגרה שאינה מודעת.
מסופר על אב שנתן לבנו שעון יקר ליום הולדתו ה-18. הבן שאל. "אבא, למה דווקא שעון?" ענה האב."כי זה הדבר היקר ביותר שאני יכול לתת לך. לא השעון, אלא מה שהוא מייצג. כל סיבוב של המחוגים הוא תזכורת.הזמן שלך מוגבל. תשתמש בו בתבונה." שנים לאחר מכן, הבן הפך לאדם מצליח מאוד. כשנשאל מה סוד הצלחתו, ענה, "מעולם לא שכחתי שהשעון לא נועד להראות לי מה השעה. אלא להזכיר לי מה חשוב."

איך הופכים כל דקה למשמעותית? כמה צעדים פשוטים אך עמוקים:
נוכחות מלאה - כשאתם עם אדם אהוב, היו איתו באמת. בלי טלפון, בלי הסחות דעת. איכות הזמן חשובה מכמותו.
בחירה מודעת - שאלו את עצמכם מדי יום, האם מה שאני עושה עכשיו מקרב אותי למה שחשוב לי באמת?
אל תחכו לרגע "המושלם ". הנטייה לדחות פעולות חשובות, היא האשליה שהזמן ינצח אותנו. התחילו עכשיו, גם אם בצעד קטן.
ניהול זמן ערכי - לא רק לנהל יומן, אלא לנהל משמעות. מה נכנס ללוח הזמנים שלכם, ולמה.
חשבון נפש יומי - בסוף כל יום, שאלו,האם היום הזה היה שווה את הזמן שהושקע בו?
לסיום, הזמן הוא לא רק מה שעובר, הוא מה שנשאר. הוא לא רק מה שאנו חיים, אלא איך שאנו חיים. אדם אינו נמדד במספר שנותיו, אלא במספר הרגעים שבהם היה באמת חי. כי בסופו של דבר, לא נישאל כמה ימים היו לנו, אלא כמה חיים היו בימים שלנו. ואולי זו האמת הפשוטה והמטלטלת ביותר. השעון מתקתק כל הזמן, השאלה היחידה היא, האם גם אנחנו חיים איתו, או רק לידו.

חברות וחברים,מודה לכם על קריאת המאמרים לרבות הארותיכם והערותיכם.
משה דנוך, עבדכם הנאמן.