לא נבראנו זהים: השוני כמתנה ולא כאיום

השּׁוֹנִי נִבְרָא עַל־יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא כְּדֵי לְפַצֵּל אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי לְהַעֲשִׁיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם.

פלא שאיננו מובן מאליו, לו היה הקדוש ברוך הוא מבקש עולם מסודר, קל לניהול וצפוי, הוא יכול היה לברוא בני אדם זהים, אותה מחשבה, אותו אופי, אותה דרך חיים. אבל הוא לא עשה זאת. הוא ברא עולם מרובה קולות, דעות, צבעים, שפות, נטיות ונשמות. עולם שבו אין אדם הדומה לחברו, ואין מחשבה החוזרת על עצמה בדיוק. ומכאן עולה השאלה הגדולה. האם השוני נועד להרחיק , או דווקא לקרב? האם הוא מקור למחלוקת,  או פתח לעושר אנושי עמוק?

השוני כיסוד מהותי - חז״ל קובעים קביעה מהפכנית במשנה (סנהדרין) “ לפיכך נברא אדם יחידי… להודיעך שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. …שלא יהיו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים, ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, והקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו .” השוני איננו תקלה. הוא הוכחה לגדולה האלוקית. במדרש במדבר רבה, נאמר כי לכל שבט היה דגל, צבע וסמל משלו,  אך כולם חנו סביב משכן אחד. לא אחידות, אלא הרמוניה.
הנביא מיכה, מנסח זאת בפשטות עוצמתית: " כִּי כָל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינו. "כל אחד הולך בדרכו, והעולם איננו מתפרק, אלא מתקיים.
השוני כתנאי לחירות וליצירה- הפילוסוף ג’ון סטיוארט מיל, בספרו "החירות"  כותב" העובדה שמעטים מעזים להיות שונים היא הסכנה הגדולה של זמננו." מיל ראה בשוני תנאי לחירות, ליצירתיות ולהתקדמות מוסרית.
סיפור מגדל בבל (בראשית) מלמד דווקא על הסכנה שבהאחדה מוחלטת. כל העולם “ שפה אחת ודברים אחדים " אך השאיפה לאחידות מוחקת את האדם היחיד, והופכת את החברה לכלי כוח. הפירוד שבא לאחר מכן איננו עונש בלבד, אלא תיקון, החזרת הגיוון לעולם.
במשל ההודי הידוע העיוורים והפיל. כל עיוור נוגע בחלק אחר של הפיל ומתאר מציאות שונה,
אחד קיר, אחד חבל, אחד עמוד. כולם טועים, וכולם צודקים חלקית. רק החיבור בין נקודות המבט יוצר תמונה שלמה.
כיצד נשתפר: לחיות עם השוני, ולא נגדו.
להקשיב כדי להבין, לא כדי לשכנע .
לשאול “מה אני יכול ללמוד ממנו?”
להיזהר מהפיתוי של אחידות מחשבתית .
לראות במחלוקת הזדמנות, לא איום.
לזכור, שוני איננו פוגע באמת ,הוא מעמיק אותה.

לסיום, העולם כפסיפס אלוקי, השוני לא נברא כדי לבלבל אותנו, ולא כדי להרחיק לבבות. הוא נברא כדי להזכיר לנו שאיש מאיתנו איננו שלם לבדו. עולם שבו כולם חושבים אותו דבר ' הוא עולם ללא מחשבה. עולם שבו כולם דומים ' הוא עולם ללא נשמה. הקדוש ברוך הוא לא ביקש מקהלה של קול אחד, אלא סימפוניה של קולות רבים. וככל שנעז להקשיב באמת לאחר, כך נגלה שהשוני איננו מפריד בינינו, אלא בונה גשר אל עומק אנושי שלעולם לא היינו מגיעים אליו לבד .

חברות וחברים , מודה לכל על שאתם קוראים את המאמרים ועל הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך, עבדכם הנאמן.