טוב לב אינו נאיביות: למה הבחירה בטוב היא כוח ולא חולשה

יש אנשים שלא ראויים לטוב לבנו, אבל אנחנו עדיין נותנים מהטוב לב שלנו, לא מפני שאנחנו טיפשים, אלא מפני שיש לנו לב טוב .
יש רגעים בחיים שבהם הלב שלנו יודע דבר אחד, והשכל צועק דבר אחר. השכל אומר, הוא לא ראוי. הניסיון אומר, כבר נפגעת ממנו. והלב? הלב עדיין פתוח. ובדיוק שם נולדת השאלה הקשה, האם טוב לב הוא נאיביות? האם נתינה למי שאינו ראוי לה היא טעות, או בחירה מוסרית עמוקה?
האמת אינה פשוטה. אבל היא חדה, יש אנשים שאינם ראויים לטוב שלנו, ועדיין, אנחנו בוחרים בטוב. לא כי איננו מבינים את הרוע, אלא כי איננו מוכנים לתת לו לקבוע מי אנחנו.

שלמה המלך כותב במשלי, " מַלְוֵה ה’ חוֹנֵן דָּל, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לו ".  חז"ל מדגישים, הטוב שאתה עושה אינו עסקה עם האדם שמולך, אלא ביטוי לזהות שלך. לכן הגמול אינו תלוי במקבל.
הרמב"ם, בהלכות דעות, קובע עיקרון חד " דרך בריאים להיות רחמנים וגומלי חסדים " הרחמים והחסד אינם תגובה למי שמולך, הם תכונת נפש של אדם בריא.
ובפרקי אבות, נאמר " לפום צערא אגרא". דווקא כאשר הנתינה קשה, כאשר היא אינה מתוגמלת, אינה מובנת, ואף כואבת , שם נבחן עומק הטוב. עם זאת, היהדות איננה תמימה. חז"ל מזהירים (קהלת רבה )"אל תהי צדיק הרבה." כלומר, טוב לב שאינו מלווה בחוכמה ,עלול להפוך להרס עצמי. האתגר הוא לא לבחור בין טוב לרוע ' אלא בין טוב חכם לטוב חסר גבולות.
שאול רודף את דוד להרגו. דוד בורח, מושפל, נרדף ,  ללא עוול בכפו. ובמערת עין גדי (שמואל א’) נקרית לדוד הזדמנות נדירה, שאול חסר אונים. אנשיו של דוד לוחשים, " זה היום אשר אמר ה’ אליך. ” ודוד? כורת את כנף מעילו של שאול, ומיד ליבו מכה אותו. הוא מסרב לפגוע. לא מפני ששאול ראוי, אלא מפני שדוד אינו מוכן להפוך למי ששאול הוא. זו איננה חולשה. זו ריבונות מוסרית.
ויקטור פרנקל, ניצול אושוויץ, כתב בספרו האדם מחפש משמעות. גם במקום שבו האנושיות נרמסה, הוא בחר לשמור על צלם אנוש. לא משום שמעניו היו ראויים לחסד, אלא משום שהוא ראה בטוב לב החירות האחרונה של האדם.
כיצד לנהוג, טוב לב שאינו תמים .
הבחן בין נתינה לבין כניעה- אפשר לתת, מבלי לוותר על גבולות.
זכור, הטוב שלך הוא של ך- אל תמדוד אותו לפי תגובת הזולת.
בחר טוב, אך שמור על עצמך - טוב שאינו שומר על הנותן, סופו להישחק.
אל תצפה להכרת תודה - מי שנותן כדי לקבל, מתאכזב. מי שנותן כי הוא כזה, נשאר שלם.
דע מתי להתרחק בלי לשנוא - גם זה סוג של חסד, לעצמך.

לסיכום , לא כל מי שפגש את טוב לבנו היה ראוי לו. ולא כל מי שקיבל, ידע להעריך. אבל הטוב לא נועד להוכיח את הזולת. הוא נועד לשמור על האדם שנותן אותו. אנחנו לא נותנים כי אנחנו חלשים. אנחנו לא נותנים כי אנחנו עיוורים . אנחנו נותנים, כי בחרנו להיות אנשים עם לב. ובעולם שמתגמל ציניות, לב טוב איננו חולשה. הוא מעשה של אומץ. והשאלה האמיתית איננה מי ראוי לטוב שלנו,  אלא מי אנחנו בוחרים להיות, גם כשהעולם לא ראוי לנו.

חברות וחברים , מודה לכם על קריאת המאמרים לרבות על הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך, עבדכם הנאמן.