החיים הם מורה כל כך טוב, שכאשר אינך לומד את הלקח, הם יחזרו עליו שוב

החיים אינם דופקים בדלת פעם אחת בלבד.כשהם אינם נענים, הם חוזרים. פעם כקול שקט, פעם כאירוע מטלטל, ופעם כתחושה מוכרת מדי של "כבר הייתי כאן" אותה אכזבה, אותו ויכוח, אותו כישלון, רק עם תפאורה אחרת.לא מפני שהעולם אכזר, אלא מפני שהוא חכם.
כי החיים, כמו מורה טוב באמת, אינם נמדדים בכמות ההסברים, אלא בהתעקשות שלא לוותר על התלמיד.
קהלת קובע בקול מפוכח (קהלת) " מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹקִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף ." חז"ל מפרשים, המציאות רודפת אחרי האדם עד שהוא מפיק ממנה משמעות.
המהר"ל מפראג מסביר, שחזרה איננה עונש אלא מנגנון תיקון,  העולם "מיישר" את האדם למקומו הנכון.
במסכת ברכות נאמר, "א ם רואה אדם שייסורין באין עליו, יפשפש במעשיו."לא "יאשים", לא "יברח ", אלא ילמד. הרמב"ם (הלכות תשובה) מגדיר תשובה אמיתית כך. "שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" כלומר, רק כאשר הופק הלקח, אין עוד צורך בחזרה.

יונה הנביא מקבל שליחות. ללכת לנינווה ולהוכיח.הוא בורח.לא מתוך רוע, אלא מתוך פחד, מורכבות, אולי גם ייאוש. ומה קורה?השליחות אינה מתבטלת.היא חוזרת, דרך סערה, דרך דג גדול, דרך בדידות מוחלטת במעמקי הים.  המסר ברור, אפשר לברוח מהמשימה, אך לא מהשיעור.
רק כאשר יונה מוכן לומר "ו יאמר קראתי מצרה לי אל השם ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי " (יונה) הוא נפלט חזרה אל החיים, אל אותה שליחות עצמה. לא נינווה השתנתה,  יונה השתנה. ולכן לא היה עוד צורך בסערה.

הוגה הדעות, יונג ניסח זאת במשפט מדויק וחד, " מה שלא הובן, ימשיך להפעיל אותנו. מה שלא נלמד, ייתפס כ"מזל רע", "גורל" או "נסיבות החיים " יונג טען שהחיים יוצרים שוב ושוב מצבים דומים, עד שהאדם מוכן לראות את חלקו.לא כדי להכאיב , אלא כדי ללמד.
כיצד לנהוג אחרת, ללמוד לפני שהשיעור חוזר.
זהה חזרות , לא אירועים, אלא תחושות. תסכול, החמצה, כעס, ריקנות.
שאל שאלה אמיצה אחת , מה מבקשים ממני להבין כאן, על עצמי?
הפוך את הלקח לפעולה , שינוי קטן בהתנהגות שווה יותר מהבנה גדולה בראש.
אל תמהר לצאת מהקושי , לפעמים הוא הכיתה עצמה.
זכור, חזרה אינה כישלון , היא הזדמנות שלא נוצלה עדיין.
לסיום החיים אינם מענישים.הם מתעקשים.הם אינם סוגרים דלת, הם פותחים אותה שוב, מאותו מקום בדיוק. כשהלקח לא נלמד, המציאות חוזרת.כשהלקח מובן, השיעור נעלם, מבלי להיפרד אפילו. והשאלה האמיתית איננה כמה פעמים זה קרה לי אלא מתי אסכים לומר, הבנתי. כי ברגע שאתה לומד, החיים, כמו מורה חכם ונדיר,מפסיקים לחזור על החומר וממשיכים איתך אל הפרק הבא.

חברות וחברים , מודה לכם על קריאת המאמרים ואף על הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך, עבדכם הנאמן.