כוח השתיקה: למה מי שלא מגיב לעלבון מנצח באמת

לעולם אל תגיב לעלבונות.המטרה העיקרית של אנשים שמעליבים אותך היא, לגרום לך לפעול בלי לחשוב. תתסכל אותם בשתיקתך, ותדהים אותם בהצלחתך.
יש מילים שנזרקות לחלל האוויר לא כדי לפגוע באמת, אלא כדי למשוך אותך למטה, אל זירה שבה ההיגיון מתחלף באגו והתגובה המהירה גוברת על המחשבה. העלבון איננו מבחן לאומץ שלך, אלא לפיכחון שלך. האם תאפשר לאחרים לשלוט ברגשותיך, או שתבחר לשמור על שתיקה שממנה צומחת עוצמה. לעיתים, התגובה החכמה ביותר איננה תשובה חדה, אלא היעדר תשובה, כזה שמותיר את הפוגע לבד עם דבריו ומעביר אותך לשלב הבא של חייך.

חז"ל הגדירו גבורה באופן הפוך מן האינסטינקט. " איזהו גיבור? הכובש את יצרו "(אבות)
הגיבור האמיתי איננו זה שמשיב אש. אלא זה שמצליח לשלוט בדחף להגיב. ובגמרא נאמר, " הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים (שבת) עליהם הכתוב אומר." וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתו " (שופטים) השתיקה כאן אינה חולשה, היא תהליך איטי, שקט ובלתי ניתן לעצירה, כמו זריחת השמש.
שלמה המלך מחזק זאת, " טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר "(משלי) שליטה פנימית היא הישג כביר יותר מכל ניצחון חיצוני.
כאשר דוד המלך בורח מירושלים, יוצא מולו שמעי בן גרא ומקלל אותו קללות קשות, " צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים( שמואל ב') אבישי בן צרויה מבקש להורגו מיד. דוד עוצר אותו ואומר, " הַנִּיחוּ לוֹ וִיקַלֵּל… אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי ". דוד שותק לא מפחד, אלא מביט קדימה.שמעי נעלם מן ההיסטוריה, דוד נותר כמלך וכדמות נצחית.
הפילוסופים היוונים, ראו בשליטה העצמית את שיא החירות. כאשר יש לך שליטה על מחשבותיך, לא על המאורעות החיצוניים. העלבון הוא אירוע. התגובה, היא בחירה.  גם הפסיכולוגיה המודרנית מלמדת, תגובה מיידית מפעילה מנגנון רגשי הישרדותי, בעוד שתיקה מחזירה את המוח לאזורי שיקול הדעת. מי ששותק, אינו בורח. הוא מנהל.
נלסון מנדלה ,במהלך 27 שנות מאסר, ספג השפלות קשות. הוא לא השיב, לא איבד שליטה, ולא נתן לשנאה לנהל אותו. לימים אמר " כעס הוא שתיית רעל מתוך תקווה שמישהו אחר ייפגע. " השתיקה הארוכה לא שברה אותו, היא בנתה מנהיג.
עצות מעשיות לחברותיי ולחבריי , איך לא להגיב לעלבונות .
זיהוי הכוונה שמאחורי העלבון- ברגע שתבינו שהעלבון נועד להוציא אתכם משיווי משקל ,תאבדו בו עניין.
השהיה מודעת - אל תענו מיד. שתיקה של רגע מגינה על עתיד שלם.
שאלת מבחן אחת - "האם בעוד חודש אזכור בכלל את הדבר הזה?"
תיעול האנרגיה - השתמשו בכעס כתמריץ, לא כפיצוץ.
לסיכום, מי שמגיב לעלבון, נכנס למשחק של אחרים. מי ששותק, כותב את המשחק שלו. השתיקה אינה ויתור על כבוד, היא הגנה עליו. כי בסופו של דבר, אין תשובה חזקה יותר משקט, ואין תגובה חכמה יותר מהצלחה.

חברות וחברים תודה על כך שאתם קוראים את המאמרים ואף מעירים ומאירים.
משה דנוך, עבדכם הנאמן.