יש אורות שאינם באים לבטל את החושך, אלא להזכיר שלא נכנענו לו

נרות החנוכה אינם מתיימרים להאיר את כל הלילה, הם מבקשים רק דבר אחד, שנאמין שגם כאשר הדרך מתארכת והלב מתעייף, האור עדיין יודע את דרכו חזרה. כוכבים קטנים, שקטים, עקשנים, שמלמדים אותנו שלפעמים די בנקודה אחת של אור כדי להציל כיוון שלם.
קשה להתעלם, מהאירוע הטראגי שקרה בסידני (אוסטרליה ) הרי שגם לאחר האסון הכואב, שבו נרצחו יהודים בשעה שבקשו להדליק נרות חנוכה. אנו מחויבים לזכור. האור היהודי אינו נענה באלימות, אלא בהתעקשות להמשיך ולהדליק ולהפיץ את אור היהדות בעיני כל העולם.  

חז״ל קבעו "מצוות חנוכה, נר איש ובית ו" (שבת)לא מדורה ולא אבוקה. נר אחד. האור היהודי אינו מתחיל בהמולה אלא באחריות אישית. בית אחד, אדם אחד, נר אחד, ומשם הדרך נפתחת.
המהר״ל מפראג מסביר (בספר נר מצווה) כי החושך איננו כוח בפני עצמו, אלא העדר אור. לכן אין צורך בכוח גדול כדי להתמודד אתו, די באור קטן, מדויק ומתמיד.
שלמה המלך ניסח זאת בבהירות, " נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם " (משלי) האדם הוא נר. השאלה אינה אם יש בו אור, אלא אם הוא מוכן להדליקו.
ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", לימד שהאדם מסוגל לשאת כמעט כל מציאות, אם יש בה משמעות. נרות החנוכה אינם מבטיחים חיים קלים, אלא חיים שיש בהם טעם.
חז״ל מספרים (שבת) שכאשר נכנסו החשמונאים להיכל, מצאו פך שמן אחד טהור, חתום בחותמו של כהן גדול, שמן ליום אחד בלבד. הנס הגדול אינו רק בכך שהשמן דלק שמונה ימים, אלא בכך שהם בחרו להדליק, אף שידעו שאין די שמן. האדם אינו אחראי לאורך הנס, אלא לעצם ההדלקה.
לא אחת מצאתי את עצמי ברגעים שבהם הדרך לא הייתה ברורה, ולעיתים אף חשוכה. דווקא שם למדתי שהצעד המשמעותי ביותר אינו לדעת כיצד הכול ייגמר, אלא להסכים להדליק נר קטן, החלטה אמיצה, שינוי כיוון, אמונה שקטה שגם אם איני רואה עדיין את התמונה כולה, די באור קטן כדי להמשיך לצעוד. במבט לאחור, אותם נרות קטנים הם שהובילו לפסגות חדשות, לא מתוך דרמה, אלא מתוך התמדה.
עצות לחברותיי ולחבריי, איך לחיות כנרות חנוכה
אל תחכו לאור גדול- התחילו בנר אחד, מילה טובה, מעשה נכון, החלטה אמיצה.
הוסיפו אור, גם כשקשה- העולם אינו מתוקן ביום אחד, אבל הוא מתוקן בנרות רבים.
אל תזלזלו בהשפעה שלכם - אתם לעולם לא יודעים מי מביט ולומד מכם איך מדליקים אור.
אל תילחמו בחושך - אור שקט ויציב חזק מכל מאבק רועש.
לסיכום , נרות החנוכה אינם רק זיכרון של עבר רחוק. הם קריאה עדינה להווה שלנו. גם בלילות הארוכים ביותר, גם כשנדמה שהעולם עייף, האור אינו נעלם, הוא רק מחכה שמישהו יסכים להדליק אותו. ולפעמים, הכוכב הקטן הזה, הוא אתה.

חברות וחברים הנני מודה לכם על קריאת המאמרים ואף על הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך עבדכם הנאמן.