פרשת לך לך

גם אנחנו, בחיינו, עוברים ניסיונות וקשיים. אנחנו לא רואים את "המאחורי הקלעים" – למה ואיך?! אבל אם אדם מאמין בה', ומבין שכל מה שמגיע אליו – הכול לטובתו ולתועלתו, ואם נסתכל על אברהם, נפנים שהכול לטובתנו בלבד.
הפרשה פותחת בניסיון הראשון – "לך לך", ללא הקדמה ורקע מיהו אותו אברם שה' יתברך מדבר עימו. אך המדרשים רוויים אודות האדם המיוחד, שגדל בבית ובסביבה של עובדי עבודה זרה, אך בפיקחות גדולה הבין שיש בורא לעולם. כמו שמובא במדרש רבה, שלאביו תרח הייתה חנות של פסלים בכל מיני גדלים, כל אחד ו"כוחו" – זה לפרנסה, וזה לילודה וכו'. אברם הקטן הבין שלא ייתכן שהפסל הזה, שלפני רגע פיסלו אותו, יש בכוחו להושיע במשהו.
באחד הימים, לתרח היו עניינים, ואברם נשאר לשמור על החנות הטמאה. באהבה לה' יתברך שבר את הפסלים שבחנות, חוץ מאחד. כשאביו חזר והזדעזע מהבלגן, אמר לו אברם לתומו שהפסלים החלו לריב ביניהם עד שהגדול שבהם הרג את כולם. תרח ששמע כך כעס עליו ואמר לו: "לא ייתכן, הרי פסל אינו יכול לזוז או לעשות דבר!"
אמר לו אברהם: "צודק! ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר!"
תרח ששמע כך הלך לנמרוד, שהיה שליט העולם דאז, וסיפר לו על הבן ה"כופר" שלו, ואכן נמרוד משליך אותו לכבשן האש (ראו את הסיפור בדף הבא).
בחזרה לפרשה שלנו –
ה' יתברך מצווה את אברם לעזוב הכול וללכת לארץ אחרת. דבר לא פשוט כלל – לעזוב את המשפחה, החברים, ולעבור לארץ שונה, עם אנשים שונים ומנטליות אחרת ממה שהתרגלת. עוד דבר קטן – כמו בעקדה הוא שולח את אברהם בלי מידע מוקדם על המקום. פשוט: "לך", וה' יראה לך כבר לאן להגיע.
ה' יתברך מבטיח לאברם, בזכות המעבר הזה, שפע ועושר גדול. אברהם לא שואל שאלות, ובאמונה חזקה יוצא לדרך.
כשהגיע אברם לארץ ישראל – ובשמה הקדום כנען – ה' מבטיח לאברם שאת הארץ הזאת ייתן לבניו בעתיד כמתנה. וזה ה"קושן" – התעודה שלנו לכך שארץ ישראל שייכת לנו, ועם זה בן גוריון באו לאו”ם בטענה לשייכות על הארץ.
הניסיון השני :
ה' יתברך הבטיח לאברהם שפע, אך בהגיעו לארץ הקודש יש רעב כבד. כל אדם היה מתלונן ונחלש באמונה – "וכי למה ה' הביא אותי לכאן?!" – אך אברהם עומד בגבורה בניסיון, ולא שואל שאלות. שוב הוא אורז את חפציו וממשיך את נדודיו לכיוון מצרים, ששם יש אוכל.
"ולא תאמר אני העשרתי את אברם."
באותו הזמן מתקיימת "מלחמת עולם"– ארבעה מלכים מול חמישה מלכים. חמשת המדינות מפסידות, וחלק גדול מתושביהן נלקחים בשבי. אברהם שומע שלוט אחיינו בין האנשים שנלקחו בשבי, ויוצא למלחמה מול ארבעת המלכים. וכמובן, עם סיעתא דשמיא – מנצח אותם.
בסעודת ההודיה על הניצחון, מלך סדום מודה לאברהם ונותן לו את כל הרכוש שהציל. אברהם אבינו מסרב ליהנות מהכסף והזהב, אפילו שמגיע לו, ואומר שה' יתברך הבטיח לו עושר – ולכן הוא לא רוצה נגיעה אישית של אף אחד שעלול אחר כך לומר: "בזכותי אברהם עשיר."
אלא כל העושר שלי שייך ובזכות ה' יתברך בלבד!
וזה אברהם אבינו – כל הזמן חושב על ה' יתברך, ואיך להאדיר את שמו בעולם.
ולכן זכה, וה' קרא לו : אברהם אוהבי 

שנזכה לבשורות טובות אמן 
שבת שלום עם ישראל