הצלקות שלנו - עדות לחוזק, לא לחולשה

אל תתבייש בצלקות שלך, הן פשוט מוכיחות כמה חזק היית כשניסו לפגוע בך.
צלקות מלוות את חיינו. יש צלקות גלויות על הגוף, ויש כאלה שנסתרות בנפש. אבל לא כולן שוות. יש צלקת שהיא אות קלון, כמו ה"אות" שהוטל על קין אחרי שהרים יד על אחיו הבל,  זיכרון תמידי לחטא ולבושה. ולעומת זאת יש צלקות אחרות. צלקת של חייל-לוחם שהגן בגבורה, של אדם שהתמודד עם חולי או כאב, או של מי שנפל וקם מחדש, אלה צלקות של כבוד. הן לא מסתירות את הסבל, אלא דווקא מספרות עדות אילמת. הייתי שם, עברתי את זה, ושרדתי.
חז"ל כבר הבחינו בכך שהשבר אינו סיבה לבושה, אלא מקור ללמידה. במסכת גיטין נאמר: " אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם . כלומר, דווקא הכישלון, ה"צלקת" של הלימוד, היא זו שמביאה להבנה אמיתית. גם יעקב אבינו, אחרי המאבק עם המלאך, יצא צולע, אבל הצלקת הזו הפכה לסמל של עמידה וניצחון. היא לא גרעה ממעמדו, אלא להפך, היא העניקה לו שם חדש, "ישראל", ואת ברכתו.
גם בעולם הרחב אנו מכירים תפיסות דומות. הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה כתב " מה שלא הורג אותי, מחשל אותי" . משפט זה מדגיש את אותו רעיון אוניברסלי, הצלקת היא עדות לחוסן, לא לחולשה.
דמות מרתקת, היא רבי אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה) כל חייו עסק בהוללות, ולכאורה חייו היו רצף של פצעים וצלקות מוסריות. אך ברגע אחד של אמת, כשהבין את גודל אובדנו, הניח ראשו בין ברכיו ופרץ בבכי עמוק עד שנשמתו יצאה. יצאה בת קול ואמרה. "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא". הצלקות לא נעלמו, אך בכוחן הוא מצא גאולה, הן הפכו ממקור בושה למקור תיקון.
חברים וחברות , מה אפשר לקחת מזה ?
ראו בצלקות עדות לחוזקכם - אל תסתירו אותן, הן חלק מסיפורכם האישי.
הבחינו בין צלקת של קלון לצלקת של גבורה - לא כל פצע שווה. למדו מהעבר כדי לצמוח, לא כדי להישאר כבולים אליו.
התבוננו בצלקות הנסתרות של אחרים - גם אם אינן נראות לעין, הן קיימות. מילה טובה יכולה להפוך אותן ממעמסה למשען.
הפכו כאב למנוף - במקום לשאול "למה זה קרה לי?" שאלו "מה אני יכול לעשות עם זה?".
לסיום, צלקת היא לא אות חולשה אלא חותם של עוצמה. היא ההוכחה לכך שהכאב לא הצליח לשבור אותך, אלא להפוך אותך לאדם מלא, אמיץ ומחושל יותר.*
חברות וחברים, תודה על כך שאתם קוראים המאמרים וכן על הערותיכם והארותיכם.
משה דנוך
עבדכם הנאמן