אל תסתכלו על הכריכה, האדם האמיתי הוא הסיפור שמתחיל בליבת ליבו

העולם מלא אנשים, צבעוניים, חכמים, פשוטים, מרתקים, שקטים, רעשנים. לפעמים אנו פוגשים אדם ולרגע נדמה שהוא, לבוש יפה, מדבר רהוט, כריזמטי. אך עם הזמן אנו מגלים שהתוכן הרגשי, המוסרי או הרוחני, חסר. ולעומת זאת, יש מי שנראה שולי, אפור, בלתי מורגש, אבל כשמתקרבים, מתגלה פנינה נדירה של לב, עומק ותבונה.
לכן, אנשים הם כמו ספרים, נראה כאמירה פילוסופית פשוטה, אך היא נשענת על עומק שחוצה תרבויות. העם היהודי נקרא "עם הספר לא רק בשל התורה שבליבו, אלא בגלל האמונה שהמהות, הערך והאמת נמצאים בפנימיות, לא בחיצוניות המושכת עין. ביטוי שמקבל משמעות כפולה, לא רק שעם ישראל זכור כעם שגדל על טקסטים, אלא שהספרים עצמם הם מקור הזהות והקיום שלנו. 

בבסיס האמירה עומדת התובנה שהשיפוט מחלחל בקלות, כמו שמרשים לעצמנו לשפוט ספר על פי כריכתו. גם אדם יכול להיראות מושך, אמין, “מצטיין”, אך יכול ויתגלה כשטחי או ריק. מצד שני, יש אנשים בעלי עושר פנימי שאין מקביל לו, אך אינם זוכים להתגלות כאנשים כובשים.
במקורות יהודיים, שמים דגש על פנימיות ועל עמקות, אומדן הלמידה והעיסוק בתורה , מטפורה לתוכן האדם.
המשפט " אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו " (אבות) מבטא בדיוק את הרעיון הזה. חז"ל כבר לימדו אותנו לא לשפוט אדם לפי המראה החיצוני, אלא לפי מה שהוא נושא עמו בפנים, בתוכן, במידות, בכוונה שבלב. בעולם שבו הרושם הראשוני שולט, ברשתות החברתיות, בפרסומות, אפילו בפוליטיקה. קל מאוד להאמין לכריכה. אנשים "נמכרים" לפי עטיפה. איך הם נראים, מה הם לובשים, כמה עוקבים יש להם. אך דווקא היהדות קוראת לנו להאט, להעמיק, לברר.
הרמב"ם (הלכות דעות) מלמד אותנו לבחון את האדם לפי מעשיו ותכונותיו, לא לפי תדמיתו. גם במקרא נאמר על שמואל הנביא כשהלך למשוח את דוד למלך " כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א').
סיפור עממי על איש עני אשר נראה מוזנח שנהג לשבת בסוף בית הכנסת, בשקט. אנשים התרחקו ממנו כי היה לבוש בבגדים פשוטים מאוד ולא התערבב. יום אחד נפלה תיבת הצדקה באמצע התפילה, וממנה התגלגלו מטבעות של זהב. איש לא הבין מי תרם את כל הסכום הזה, עד שהתברר, זהו אותו יהודי "פשוט " שתמיד תרם בעילום שם. כששאלו אותו לפשר הדבר, ענה, " אני לא רוצה שיעריכו אותי בגלל בגדיי. אני רוצה שיכירו אותי, אם בכלל, דרך מה שאני עושה, לא דרך מה שאני לובש ."  הסיפור הזה מזכיר לנו שאנשים, ממש כמו ספרים, לא תמיד מגלים את עולמם החבוי, עד שפותחים, קוראים, מקשיבים.  ברחבי העולם, הספרות מלמדת אותנו שהמהות בחיים, לא במה שאדם מציג, אלא במה שהוא שואף להיות, חווה ומוסיף ליקום.

עצות לחיים איך לנהוג
היה ער למילים, לא לתדמית,  בהחלט, למד לאהוב תוכן, לא "מראה". 
חפש את העומק,  שאל שאלות, הקשב לסיפורים של אחרים, ואל תסתפק בתשובות שטחיות.
הסתכל גם על עצמך,  האם אתה כריכה יפה בלי תוכן? או שמא יש בך עומק שצריך לצאת לאור?
חנך את עצמך ואת ילדיך לאהוב פנימיות, מידה טובה, לב פתוח, אמת פנימית, אלה שווים הרבה יותר מהופעה נוצצת.
תהיה אתה ,ספר טוב, מלא תוכן, לב, משמעות. תן לאחרים לגלות אותך לאט לאט, כמו ספר שקשה להניח מהיד. אל תסתכל על הכריכה,  כי האדם האמיתי הוא הסיפור שמתפתח רק כשפותחים את הלב.

לסיום אל  תסתכל על הכריכה, האדם האמיתי הוא הסיפור שמתחיל בליבת ליבו, שבו נשמע קול עם תוכן ומעניק משמעות.
חברות וחברים מודה לך על כך שאתם קוראים את המאמרים ואף מעירים ומאירים.
משה דנוך ,עבדכם הנאמן.