על חברות אמיתית

חברים אמיתיים הם לא אלה שמעלימים את הבעיות שלך, אלא אלה שלא נעלמים כשאתה מתמודד איתן. בעידן שבו הקשרים החברתיים נעשים שטחיים ומבוססי אינטרס, חשוב לעצור ולהיזכר במשמעות העמוקה של חברות אמת. לא מדובר באנשים שמופיעים רק כשהכול טוב. אלא באלה שנשארים לצידך דווקא כשקשה, כשתהומות נפתחות, כשאתה בשפל. החבר האמיתי לא מבקש לתקן אותך, אלא פשוט להיות איתך. כאמור רבים מאיתנו מוקפים באנשים. בעבודה, בקבוצות הווטסאפ, אפילו במשפחה. אבל כמה מהם באמת נשארים כשקשה? כשלא מחייכים? כשהלב נשבר?

היהדות התייחסה לחברות כאל דבר קדוש. לא "חבר פייסבוק", אלא חבר נפש.
" עשה לך רב וקנה לך חבר " (פרקי אבות ) למה "קנה"? כי חבר אמיתי לא מגיע במקרה. הוא דורש השקעה, אמון, פתיחות, ולעיתים גם ויתור על אגו.
וכן " טובים השניים מן האחד " (קהלת ) כשהאחד נופל, השני מרים. זו בדיוק הסיבה שחבר לא אמור להיעלם בשעת משבר, אלא להופיע.
בתלמוד (בבא מציעא) מובא אחד הסיפורים העוצמתיים ביותר על ערך החברות, מערכת היחסים בין ריש לקיש לבין רבי יוחנן. ריש לקיש, בעברו ראש כנופיית ליסטים, פגש את רבי יוחנן, שהיה חכם מפורסם ויפה תואר. ריש לקיש הפך תלמידו, גיסו וחברו הקרוב. הם למדו יחד שנים רבות, החליפו רעיונות, התווכחו, העמיקו. כאשר ריש לקיש נפטר, רבי יוחנן איבד לא רק תלמיד, אלא את חבר נפשו. חכמים שלחו לו תלמידים חכמים אחרים, אך הוא דחה אותם. הוא אמר:
" לקיש, כשהייתי אומר משהו, הוא היה שואל, מקשה, מאתגר, ואני הייתי עונה ומעמיק. ואתם רק מסכימים איתי" מתוך כאבו הוא זעק "או חברותא - או מיתותא" אם אין לי חבר אמת שמאתגר אותי ומצמיח אותי, מה טעם לי בחיים? הסיפור הזה חושף את מהות החברות היהודית, חבר אמיתי הוא לא רק זה שמסכים איתך. אלא זה שצועד איתך, שואל, מתווכח, משתף ובעיקר, לא נוטש.
גם מחוץ לעולם היהודי, התרבויות השונות הבינו שחברות אמת נבחנת דווקא ברגעים הקשים. 
פילוסופים כמו אפיקורוס כתב על החשיבות של חבר שנשאר כשכל השאר נעלמים. ספרות, קולנוע ופסיכולוגיה מדגישים שברגעי שבר, האדם מחפש מישהו שלא יפתור לו את הבעיה, אלא פשוט יישב לצידו, יקשיב, יחזיק לו את היד. בעולם שבו אנחנו נמדדים לא לפי מספר החברים שיש לנו ברשתות החברתיות, אלא בכמה מהם מגיעים כשאנחנו שותקים. יש ערך עצום לאותם חברים ש"לא נעלמים כשיש בעיות".  על כן בחיים, לא חסרים סיפורים מהעולם הרחב על חברים שנשארו לצידו של אדם גם כשכולם התרחקו. חבר שלא עזב גם כשחברו נכנס למשבר נפשי. חברה שנשארה בקשר כשאחרים כבר "המשיכו הלאה". בן זוג שאמר, "אני לא יכול לתקן את הכאב שלך, אבל אני כאן כדי לעבור אותו איתך." חבר טוב הוא לא קוסם, הוא נוכחות.

איך אפשר להיות חברים טובים יותר ?
לא להיעלם כשמישהו מתמודד,  גם אם לא יודעים מה להגיד, מספיק להיות שם.
לשלוח הודעה אמיתית, "אני פה בשבילך", "אתה חשוב לי", "מה שלומך באמת?"
להקשיב בלי לשפוט, לא כל בעיה מחפשת פתרון. לפעמים פשוט צריך אוזן.
לשאול את עצמנו, האם אני חבר שאני בעצמי הייתי רוצה?
לסיכום, חבר אמיתי, לא נעלם כשיש בעיות. הוא מופיע. ונשאר . זכרו, חבר אמיתי לא פותר את כל הבעיות שלנו. אבל הוא כן הופך אותן לנסבלות יותר. הוא מזכיר לנו מי אנחנו, כשהלב שוכח. הוא לא בורח מהחושך שלנו, אלא מדליק בו נר קטן. אז בפעם הבאה שמישהו קרוב עובר תקופה קשה. אל תרגיש שאתה חייב לפתור לו את הכול. פשוט תישאר. תהיה שם. זה לפעמים כל ההבדל.
חברות וחברים , תודה על כך שאתם קוראים את המאמרים ואף מעירים ומאירים.

משה דנוך 
עבדכם הנאמן