מה באמת החריב את בית המקדש? הסיפור שטלטל את ירושלים והפך לאזהרה נצחית

במוצאי שבת קודש, כולנו נשב על הקרקע ונקרא את הקינות – פיוטים של צער על חורבן בית מקדשנו הראשון והשני.
שני בתי מקדש - שנחרבו באותו יום בדיוק, בתשעה באב, בהפרש של 490 שנה.

חז"ל אומרים שהסיבה לחורבן בית המקדש השני הייתה שנאת חינם.
הדוגמה הקשה והכואבת ביותר לכך היא סיפור קמצא ובר קמצא.

הטעות הקטנה שגרמה לאסון לאומי

עשיר ירושלמי תכנן סעודה מפוארת. הוא שלח שליח להזמין את חברו קמצא, אך בטעות הוזמן דווקא בר קמצא – אויבו המר.

כשראה העשיר את בר קמצא בסעודתו, התפרץ עליו:

"מה אתה עושה פה? קום וצא!"

בר קמצא, נבוך ופגוע, לחש:

"אני אשלם על כל האוכל - רק אל תבייש אותי מול כולם."
אך בעל הסעודה סירב - וגרש אותו בבושת פנים, מול כל גדולי הדור שישבו ושתקו.

הנקמה של בר קמצא - והתרגיל המבריק

בר קמצא החליט לנקום- לא בעשיר, אלא בחכמים.
הוא הלך לקיסר רומא ואמר לו:

"היהודים מורדים בך."

כדי להוכיח זאת, הציע לשלוח לירושלים קורבן לבית המקדש. בדרך, הוא פגם בקורבן קלות – בצורה שלא נראית לעין גויים, אך הופכת את הקורבן לפסול לפי ההלכה.

הכהנים בירושלים התלבטו: להקריב בכל זאת, או לא?
הכריעו שלא, והקיסר - שרצה רק תירוץ - פתח במצור על ירושלים.

היה שפע, היה סיכוי - אבל באה טיפשות

שלושה עשירים, בן ציצית הכסת, כלבא שבוע ונקדימון בן גוריון - יכלו להחזיק את העיר 21 שנה בשפע מזון.
אבל אז הגיעו הבריונים (הסיקריים) - והחליטו לכפות מלחמה. הם שרפו את כל האספקה, כדי להכריח את העם להילחם.

חכמים התנגדו – אך הם לא הקשיבו.
רבן יוחנן בן זכאי ניסה להסביר לראש הבריונים, אבא סיקרא (שהיה גם בן דודו):

"מעשיכם יחריבו את ירושלים."

אבא סיקרא השיב באפס אונים:

"אם אראה חולשה - יהרגו אותי. אין לי ברירה."

וכך, שנאת חינם, כבוד מדומה וחוסר הקשבה - הובילו לחורבן הבית.

המסקנה שלנו היום

הסיפור הזה לא שייך רק להיסטוריה. הוא שייך לכולנו, עכשיו.

השנאה הקלה, הפגיעה בזולת, ההתלהמות, הרצון "לנצח" במקום להבין - אלה הסדקים שיכולים להחריב גם את הדור שלנו.

"אהבת חינם - היא התרופה לחורבן.
כולנו אחים. כולנו בניו של הקב"ה.
אל נחזור על אותה טעות."