הוא אשר זורע נדיבות – יקצור חברות. והוא השותל טוב לב – קוטף אהבה

עץ ניכר בפירותיו ואדם במעשיו – מעשה טוב לעולם אינו אובד. הוא אשר זורע נדיבות יקצור חברות, והוא השותל טוב לב קוטף אהבה.

עץ אינו מרעיש. הוא אינו תובע תשומת לב. הוא אינו מדבר – אך פירותיו מדברים בשמו.
כך גם אדם. ניתן לבחור לחיות בצניעות, לא להתרברב, לא לפרסם כל מעשה, אלא פשוט לעשות טוב. לא להשאיר רושם – אלא להשאיר השפעה.
ישנם אנשים שמעולם לא ביקשו הכרה, אך סביבם תמיד שוררת תחושת חסד, חום ושייכות. לא כי הם אומרים – אלא כי הם עושים.

התורה מספרת על אברהם אבינו, ביום השלישי למילתו – במצב של חולשה – שרץ אל האורחים, השתחווה, האכיל, ליווה. לא דיבר – פעל.
מכאן נלמד: נדיבות אמיתית אינה כוונה אלא עשייה בפועל.
הנביא הושע אומר: "זרעו לכם לצדקה – קצרו לפי חסד".
הזריעה היא שלנו – הקציר יבוא מעצמו, בחסדו של עולם.

גם במסכת אבות אנו קוראים:
 "כל שחכמתו מרובה ממעשיו – למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים..."
לעומתו: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו – כאילן ששרשיו עמוקים, שאין הרוח מזיזה אותו ממקומו."
אדם אינו נבחן רק בלימודו ובמילותיו – אלא בשורשים שנטע ובפירות שהצמיח.

הרמב"ם בהלכות דעות מחזק עיקרון זה: מוטב לתת צדקה פעמים רבות בסכומים קטנים מאשר בפעם אחת ובסכום גדול – כדי לחנך את הלב עצמו לעשיית טוב.
הכוונה אינה רק לעזור לזולת – אלא לבנות את עצמנו, מבפנים.

מסופר על ר’ ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר, שעבר ליד ביתו של סנדלר בשעת לילה מאוחרת.
הוא ראה נר דולק ואדם מתקן נעל. שאל: "למה אתה עובד כל כך מאוחר?"
ענה הסנדלר: "עוד הנר דולק – אפשר לתקן."
רבי ישראל שב לביתו ולחש לעצמו:
 "כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן."
כך הפך מעשה יומיומי למשל מוסרי עולמי.

גם מהעולם הרחב מגיעים קולות דומים:
אלברט איינשטיין אמר: "הערך האמיתי של אדם נמדד לפי מה שהוא נותן – לא לפי מה שהוא משיג."
ויקטור פרנקל כתב ב"האדם מחפש משמעות": "חיי אדם נמדדים לא באורכם – אלא באיכותם, ובאיכות המעשים שהם מייצרים לאחרים."

ואיך כל זה פוגש אותנו – ביומיום?
לא חייבים להקדיש שעות – מספיק רגע:

• לשאול: "למי היטבתי היום?"
   
• לומר מילה טובה – גם אם לא תזכו לתגובה
   
• לעשות חסד שלא יתועד
   

לפעול כשהלב דוחף – גם כשאין תגמול

לא כל פרי מבשיל מייד – אבל כל פרי צומח.
מעשה טוב לעולם אינו אובד. הוא נקלט, נטמע, משתרש – ואז פורח. לפעמים בלי שנדע, ולפעמים בדיוק כשמישהו צריך.

לסיום,
אדם איננו רק גוף ונפש – אלא שדרה של מעשים. טביעות-יד של טוב.
מכתב של חסד שנכתב לא במילים – אלא בפעולות.
הוא אשר זורע נדיבות – יראה שהלבבות נפתחים אליו.
והוא השותל טוב לב – ימצא שחייו עטופים באהבה שאינה כלה,
כעץ שמניב פירות גם כשאיש אינו מביט בו – אך כולם נהנים מהם.

חברות וחברים,
מודה לכם כהרגלי על הקריאה, ההארות והתגובות החמות.
שלכם,
 משה דנוך
עבדכם הנאמן