הזמן הוא: המטבע היחיד שאנו מבזבזים מבלי לדעת את היתרה שלנו

לפעמים, משפט אחד קטן שנאמר בשיחה שגרתית יכול להפוך את הלב. ביום ראשון השבוע האחרון, ישבתי לשיחה עם בתי האהובה רון – נשמה עדינה עם עיניים שרואות פנימה. דיברנו על זמן, על חיים, על מה חשוב באמת. פתאום עצרה אותי בשאלה: "אבא, כמה ימים חי אדם בממוצע בעולם המערבי?" עניתי מבלי לחשוב: "בטח מיליון". ואז התבוננו יחד. 80 שנה ( במקרה הטוב) X 365 ימים בשנה. יוצא 29,200 ימים. זהו.

פתאום כל יום הפך לאבן יקרה. פתאום הבנו: כמה ימים כבר עברו? וכמה נותרו?  כמה מהם הקדשנו באמת לחיים עצמם – ולא לשינה מיותרת, לא לדאגות ריקות, לא למסכים? זו שאלה שצריכה להדהד בליבו של כל אחד ואחת מאתנו:

האם אני באמת חי – או רק מעביר את הזמן?
ביהדות, הזמן הוא דבר זמני וחולף , כאשר אדם עושה מעשה שיש לו משמעות נצחית , הרי אז הזמן פוגש נצח שהוא המהות הרוחנית של האדם והעולם, אז הוא הופך לעולם מלא. 
רבן גמליאל בן רבי יהודה הנשיא ( מסכת אבות )  והוא אומר כך: " היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק ." משנה זו מציגה משל על חיי האדם: "היום קצר" – הזמן מוגבל.  "המלאכה מרובה" – יש הרבה לעשות בעולם הזה: מוסר, תורה, מעשים טובים. "הפועלים עצלים" – טבע האדם לדחות ולמשוך זמן. "השכר הרבה" – מי שפועל – צפוי לגמול גדול. "ובעל הבית דוחק" – הקב"ה מצפה שננצל את זמננו ולא נתרשל. זהו אחד הדימויים החזקים ביותר בתרבות היהודית למודעות לזמן ולשליחות האדם בעולם.
שלמה המלך חתם את ספר קהלת במשפט מצמרר: " סוף דבר – את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. "  כלומר, לא כמה זמן חיית – אלא איך. מה עשית עם השעות, עם הדקות, עם הדמעות והצחוק.

גם בעולם הפילוסופיה הבינו זאת. סנקה , היה פילוסוף רומי, סופר ומדינאי שחי במאה ה־1 לספירה. הוא חיבר מסות על מוסר, זמן, מוות ושלווה נפשית, ביניהן הידועה ביותר: "על קוצר הזמן", שבה טען שהחיים לא קצרים – אלא שאנשים מבזבזים אותם. הוא כתב: "החיים ארוכים – אם רק נדע להשתמש בהם נכון." הזמן הוא לא מה שיש לך – אלא מה שאתה עושה אתו.

החבר היקר, שלו מוקדש מאמר זה, לא בזבז את זמנו. הוא חי כל רגע בנתינה. גם כאשר החזיק בכסף – שחרר אותו לעזרה.  לא שמר לעצמו – אלא פתח לבו ורוחו לרווחה. הוא היה עדות חיה לכך שלא משנה כמה זמן אדם חי – אלא כמה חיים הוא הספיק לתת לעולם.

סיפור – על רבי יוחנן בן זכאי (תלמוד- ברכות) שידע שימיו ספורים, בכה לפני מותו. אמר: " איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי. "  הוא, מגדולי חכמי ישראל, לא דאג מהמוות – אלא מהשאלה האם חי את זמנו כראוי. 

ומנגד, בעידן הדיגיטלי, סטיב ג'ובס עמד מול בוגרי אוניברסיטת סטנפורד ואמר: " המחשבה שאני עומד למות – היא הכלי החזק ביותר שעזר לי לבחור בחיים ." הוא הבין: תזכורת לסופיות – היא מתנה.
עצות לניצול זמן – היום, לא מחר.
1.    תתייחס לכל יום כאל יחידה עצמאית של חיים. מה תעשה בה? מה לא תבזבז בה?
2.    אל תישן יותר ממה שהנפש דורשת – ואל תתעורר מבלי מטרה.
3.    כתוב כל ערב דבר אחד טוב שעשית באותו היום – ותבין שלא כל דקה עברה סתם.
4.    שמור שעה ביום למהות: לימוד, שיחה עם ילד, הקשבה לעצמך.
5.    זכור: מה שאתה נותן – הוא מה שנשאר אתך. הזמן שניתן לאחרים – הוא הזמן שלא אבד.
זכרו, במקרה הטוב, 29,200 ימים וזאת מיום לידתינו. זה כל מה שיש לנו, אולי פחות. אבל בידינו להפוך כל יום כזה לנצח קטן – אם נחיה אותו מתוך בחירה, מתוך ערכים, מתוך הכרת תודה.

ולך, חבר אהוב, אני אומר: הזמן שלך אולי תם – אבל השפעתך לא פגה. היית מטבע של זהב בעולם של עודף נחושת. חבל על דאבדין.

חברות וחברים, מודה לכם על האימון הרב בקריאת מאמריי וכן על ההערות וההארות שאתם כותבים
משה דנוך 
עבדכם הנאמן