זכור – צו המצפון של עם הנצח

אין מצווה נוספת בתורה שנאמרה בהוראה כה מפורשת: " זכור את אשר עשה לך עמלק " (דברים) המצווה לזכור אינה רק פעולה שכלית, אלא קריאה מוסרית מתמדת. מי שאינו זוכר, מאבד את דרכו; מי שאינו זוכר, מסתכן בשכחת עצמו.

שבת זכור, השבת שלפני פורים, אינה רק אזכור היסטורי של מאבק עתיק. היא קריאה רלוונטית לכל דור ודור. עמלק אינו רק עם שהיה – הוא סמל לרוע בלתי מתפשר, למאבק בין אור לחושך, לטוב מול הרס. עמלק של יציאת מצרים הוא הראשון, אך מאז ועד היום הופיעו עמלקים נוספים: במאורעות הדמים, בשואה האיומה, במלחמות ישראל, ובמעשי הטרור שמתרחשים גם בימינו.

עמלק הראשון – מלחמת עולמות- המפגש הראשון של ישראל עם עמלק התרחש מיד עם היציאה מעבדות לחירות. רגע לפני שקיבלו את התורה בהר סיני, התקיף עמלק את בני ישראל בדרך, באופן אכזרי וחסר רחמים: " ויזנב בך כל הנחשלים אחריך " (דברים) – הוא הכה דווקא את החלשים, את הפגיעים. לא מתוך מלחמה הוגנת, אלא מתוך רצון להרוס.  חז"ל מסבירים כי עמלק לא ביקש רק לנצח בקרב פיזי, אלא לשבור את האמונה של עם ישראל. לאחר קריעת ים סוף, כאשר יציאת מצרים עוררה רושם אדיר בעולם, בא עמלק "לקרר את האמונה" – להוריד את ההתלהבות ואת ההכרה בנוכחות האלוקית בעולם.

שאול המלך וחטאו במלחמת עמלק – לקח נצחי לזכירת עמלק- הסיפור של שאול המלך והמלחמה בעמלק (שמואל א') הוא אחד האירועים הממחישים את הציווי הנצחי למחות את זכר עמלק. לאחר שה' ציווה דרך שמואל הנביא על השמדת עמלק – " הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ וְלֹא תַחְמוֹל עָלָיו " – שאול יצא למלחמה, אך לא מילא את הציווי עד תומו. הוא אמנם הכה את עמלק, אך הותיר בחיים את אגג מלכם, וכן חס על מיטב הצאן והבקר. כאשר שמואל הנביא מגיע אל שאול ומוכיח אותו על מעשיו, שאול מנסה להצטדק בכך שרצה להקריב מהשלל לה'. אך שמואל משיב לו בתוכחה נוקבת: " הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים " (שמואל א') כלומר, הציות לדבר ה' חשוב יותר מכל קרבן. שמואל עצמו מוציא להורג את אגג, אך כבר היה מאוחר מדי – ברגע הזה נגזר על שאול לאבד את מלכותו. 
 
המסר לדורות – מחיית עמלק כציווי נצחי- סיפורו של שאול הוא תמרור אזהרה נוקב: ויתור על המאבק בעמלק מוביל לכך שהרוע שב ופורץ במלוא עוזו. עמלק אינו רק עם פיזי אלא רעיון – אידיאולוגיה של שנאת ישראל שאין לה מקום בעולם. מחיקת עמלק אינה נקמה גרידא, אלא מאבק בצורותיו המשתנות של הרוע לאורך ההיסטוריה, מהעמלק התנ"כי ועד לעמלקים המודרניים שהמשיכו בדרכם, כולל הטרור הרצחני שמופיע בדורנו. שאול איבד את מלכותו משום שהעדיף שיקולי מוסר אישיים על פני הציווי האלוקי הברור. המסר ברור: כשמדובר בעמלק, אין מקום לפשרות. ההיסטוריה הוכיחה שכל מקום שבו עם ישראל לא השלים את המשימה – עמלק שב והרים את ראשו.

עמלקים בהיסטוריה – מתקופת המקרא ועד "חרבות ברזל". עמלקים הופיעו שוב ושוב. המן האגגי, צאצא ישיר של מלך עמלק, ביקש להשמיד את היהודים בימי אחשוורוש. הרומאים החריבו את בית המקדש, מסעי הצלב טבחו בקהילות יהודיות, האינקוויזיציה גירשה והעלתה על המוקד יהודים, הצארים והנאצים (שואה) כל אחד מהם נשא את דמותו של עמלק בדורו.

והיום? אוקטובר 2023, מתקפת הטרור הנוראה שידעה ישראל מאז קום המדינה . האכזריות, חוסר האנושיות, פגיעה מכוונת בילדים ובנשים – אלו מאפייני עמלק. זהו אויב שאינו נלחם לשם ניצחון טריטוריאלי, אלא כדי להרוס, להשמיד, לטבוח בחפים מפשע.

הזיכרון ככוח מוסרי – סיפור של נצח- בימי מלחמת העולם השנייה, במהלך השואה, קבוצה של אסירים יהודים בגטו ורשה הצליחו להעביר פתקים קטנים זה לזה, עליהם נכתב: "אל תשכח! הנקמה הגדולה ביותר תהיה לבנות מחדש את עם ישראל" – הזיכרון לא היה רק כאב, אלא מנוע לכוח, להמשכיות.

המסר לעולם – לזכור כדי לנצח- בלעם בא לקלל ויצא מברך: " עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב " (במדבר) העם היהודי אינו עם ככל העמים. ייחודו הוא בזיכרונו ההיסטורי ובשליחותו המוסרית. הזיכרון איננו נקמה. הוא תמרור, הוא צו מוסרי, הוא שמירה על הזהות. מי ששוכח, מאבד את דרכו, ומי שזוכר, מנצח.

חברות וחברים, זכרו, רק כך נדע מי אנחנו. הנני מודה לכם על קריאת המאמרים והתייחסותכם בהתאם.
משה דנוך- עבדכם הנאמן