לוותר, זה לא בהכרח להפסיד. לוותר זה להשקיע כדי לראות תוצאות בטווח הארוך

הוויתור נתפס בעיני רבים כהפסד, ככניעה, כחולשה. אך האם כך הדבר באמת? האם כל ויתור הוא נסיגה, או שמא ישנם ויתורים שהם השקעה מחושבת, כזו שמניבה פירות רבים בטווח הארוך?
ביהדות , הוויתור אינו רק הקרבה, אלא מהלך שמוביל לצמיחה ולהתקדמות. פעמים רבות, הבחירה לוותר על סיפוק מיידי או על עמדה מסוימת אינה פשרה אלא אסטרטגיה נבונה, כזו המובילה להצלחה ולתועלת גדולה יותר בעתיד.
ויתור בתורה ובחז"ל – כוח ולא חולשה. המשנה במסכת אבות מלמדת: " הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה ". היכולת לוותר, להתגמש ולהיות מתון אינה חולשה, אלא מעלה נדרשת. מי שמנהל את ענייניו בחוכמה יודע מתי עדיף לוותר מתוך הסתכלות רחבה, ולא להיאחז בעמדה מתוך עקשנות שאין בה תועלת. חז"ל אף הפליגו בשבחם של אלו היודעים לוותר: " על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים ." (מסכת אבות ) גמילות חסדים אינה רק נתינה חומרית – היא גם ויתור על האגו, על הכבוד, על הקושי להודות בטעות, לטובת יצירת הרמוניה ושלום.
סיפורו של ריש לקיש – הוויתור שהפך להשקעה חכמה. מדובר באחד הסיפורים המרתקים שממחישים את הרעיון הזה. ריש לקיש, היה בעברו שודד ולוחם רב-כוח ריש לקיש, שהיה בתחילה שודד ולוחם גלדיאטור, פגש ברבי יוחנן שקלט את כישרונו והציע לו ללמוד תורה ולהינשא לאחותו. ריש לקיש הפך לתלמיד חכם עצום ולבן זוגו ללימוד של רבי יוחנן, אך ויכוח חריף ביניהם הוביל לפטירתם בצער. סיפורו מסמל את כוח התשובה וההתעלות הרוחנית. יום אחד ראה את רבי יוחנן בנהר, וזה אמר לו: " חילך לאורייתא " – בתרגום מארמית , כוחותיך צריכים להיות מופנים ללימוד תורה ולא לחיי אלימות (בבא מציעא ) ריש לקיש יכול היה לראות זאת כהשפלה, כהפסד – לוותר על מעמדו כלוחם חזק ומטיל אימה. אך הוא הבין שהוויתור הזה אינו באמת הפסד, אלא דווקא השקעה: הקרבה של העולם הישן כדי לזכות בעתיד טוב יותר. ואכן, הוא הפך לגדול האמוראים בדורו, דמות שהטביעה חותם אדיר על התלמוד וההלכה.
האם כל ויתור הוא נכון? גבולות הוויתור. חשוב להדגיש כי ויתור אינו בהכרח ביטול עצמי. לא מדובר על ויתור על ערכים ועקרונות, אלא על הבחנה חכמה בין מהות לבין מה שבצדו החיצוני בלבד.
הרמב"ם כותב: "הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם." (הלכות דעות ) אין להקצין – לא לכיוון של ויתור מוחלט על עקרונותינו, אך גם לא להיאחזות עקשנית שתמנע מאתנו הצלחה.
ניקח לדוגמה זוגיות: אדם שמוותר מתוך פחד או חולשה – זה אינו ויתור חיובי. אך אדם שמוותר לפעמים על צדקתו כדי לשמור על שלום הבית ועל הקשר הזוגי – זהו ויתור חכם, המביא לתוצאה טובה יותר בטווח הרחוק.
אני מכנה את המשכנתא של החיים – ויתור כהשקעה לעתיד. ניתן להמשיל זאת ללקיחת משכנתא: אדם מוותר על חלק משמעותי מהכנסתו החודשית בהווה אף שעדיין מדובר בגילאים צעירים יחסית. כדי שבעתיד יהיה לו בית משלו. בטווח הקצר זה קשה – אך בטווח הרחוק זה משתלם.
כך גם בלימודים: סטודנט מוותר על נוחות, על שעות שינה, על בילויים – כדי שבעתיד יהיה לו מקצוע מכובד. ההשקעה כעת היא הקרבה לטובת עתיד טוב יותר.
אותו עיקרון חל גם בתחום הרוחני: " איזהו גיבור? הכובש את יצרו " (אבות ) הוויתור על דחפים רגעיים, על נוחות מיידית, הוא שמוביל לגדולה.
סיכום – לוותר זה לא להפסיד, אלא לצמוח. הוויתור הנכון אינו סימן לחולשה אלא לאסטרטגיה מחושבת. כמו ריש לקיש, כמו אדם שלוקח משכנתא, כמו כל מי שמוכן לוותר בהווה כדי לבנות עתיד טוב יותר – הוויתור החכם הוא השקעה בצמיחה ובהתפתחות.
החכמה היא לדעת מתי לוותר – ועל מה לעולם לא לוותר .
חברות וחברים , שוב אני מודה לכם על המאמרים אשר קוראים ואף משתפים את כולנו בהערותיכם ובהארותיכם.
משה דנוך
עבדכם הנאמן