אדם נדרש להתנהג תמיד בדרך ארץ , לבקר ולהתנגד במתינות ובנחת

לפני אלפי שנים, שלמה המלך עמד בפני אתגר חברתי חשוב: כיצד לנהל את החיים המשותפים שלנו עם הזולת במציאות מורכבת שבה יש עימותים, חילוקי דעות ותחושות נפגעות. מתוך הבנה עמוקה, שלמה המלך כתב: "הַחֲכָם עִינָיו בְרֹאשוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הולֵך". (קהלת) המילים הללו מצביעות על העדיפות הגדולה שיש להתנהגות נבונה ומאופקת, כשהאדם בוחר להיות ממלכתי, מכבד ובעל תושייה גם בעת התמודדות עם עימותים.
האם יש דרך נכונה לבקר או להתנגד לדעות שאינן תואמות את עמדתנו? האם ניתן לשמור על הדרך ארץ גם כאשר אנו עומדים מול התנהגות שאנחנו לא מסכימים לה? היהדות ותרבויות רבות ברחבי העולם מציעות תשובות לשאלות הללו, וחשוב שנלמד אותן לעומק.
במסורת היהודית , נושא ההתנגדות והביקורת נמצא במרכז רעיונות מוסריים ודתיים רבים. לדוגמה, בתנ"ך, נכתב: " לא תִשְׂנָא אֲחִיךָ בִּלְבַבֶּךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא-עָלָיו חֵטְא " (ויקרא) מובן מכאן שהתנגדות או ביקורת חייבת להיעשות מתוך כוונה לשיפור, ולא מתוך שנאה או זלזול. היהדות מציעה לבקר מתוך רצון לתקן, להדריך ולסייע, ולא מתוך מטרה להעליב או להוריד את הזולת.
גם במשנתו של רבי אלעזר, המובאת במשנה (אבות) אנחנו מוצאים את העיקרון של " הווי זהיר ברשותך " – שמירה על דרך ארץ במילים ובמעשים, ובפרט כשהאדם נדרש לבקר או להתנגד.
אחד מההסברים המובילים לכך נמצא גם בהגדרה של "ד רך ארץ קדמה לתורה "( מדרש ויקרא רבה) חשוב שלפני כל עיסוק רוחני או דתי, האדם יהיה בעל מידות טובות ויתנהג במתינות. הגישה היהודית מלמדת אותנו שביקורת לא נעשית כדי להכות אלא כדי לשפר, לא כדי להנמיך אלא כדי להרים.
שם המאמר הנו ציטוט מדברי הרמב"ם ב"הלכות דיעות" חלק מ"משנה תורה ". הרמב"ם מציין את חשיבות ההתנהגות בדרך ארץ ובמתינות במגוון מקומות בכתיבתו. במיוחד בהקשר של נושא המאמר (ביקורת, התנגדות, מתינות). המושג "דרך ארץ" וערך המידות הטובות חשובים מאוד בהשקפת עולמו של הרמב"ם, הן בהיבט הדתי והן בהיבט המוסרי.
הנה כמה דגשים של הרמב"ם בהלכות דעות(משנה תורה):
הרמב"ם מציין בהלכות דעות. " צריך לאדם שיהיה שומע לעניין מה שיאמרו לו, לא תהיה שמועתו נעלבת, לא ימהר לומר 'לא כך', לא יכעס במהרה אלא יסביר ויסביר" . הוא מתאר את הצורך להימנע מלקבוע דעות בקיצוניות, ולתת מקום לדעות של אחרים מתוך סבלנות והקשבה.
דגש נוסף, הרמב"ם בהלכות דעות , מציין את הצורך בהימנעות מהתלהמות או אלימות במילים: " החכמים צריכים ללמד את תלמידיהם דרכי נימוס ודרך ארץ ולא ינהגו בהם באכזריות " הוא מדגיש שהחכמה והמידות הטובות לא נמדדות רק על פי הידע אלא גם על פי אופן השיח וההתנהגות כלפי אחרים. כותב הרמב"ם " ההולך בלא דרך ארץ, אפילו עוסק בתורה, אפילו עושה צדקה – לא יזכה לתורה ולעבודה " על כן , רק כאשר אדם פועל מתוך מידות טובות, הוא יכול להגיע גם להישגים רוחניים כמו לימוד תורה או עשיית צדקה.
הרמב"ם מדגיש שהדרך ארץ היא קודם כל למידות טובות, שהיא תנאי לכל עשייה נכונה, כולל בפן הדתי והחברתי. ההתנהגות בדרכי נועם, סבלנות ואיפוק היא הבסיס לכל פעולה אחרת כפי שכותב הרמב"ם " אדם צריך להיות מתון בנפשו ובדבריו, ולא להיות כעסן " על כן בהקשר של הביקורת וההתנגדות, כאן הרמב"ם מדגיש את הצורך ביכולת לשלוט בכעס ולהתנהג באופן מאוזן – עקרון שמתאים לביקורת בונה, ולא ביקורת חריפה או כועסת.
לסיכום, הרמב"ם מייחס ערך רב להימנעות מקיצוניות ולתשומת לב לאדם השני, ובמיוחד בקונטקסט של ביקורת או עימות. במקום לעודד שיח חריף או פוגעני, הוא מורה לנו להימנע ולהשתדל להביע את דעתנו בנעימות ובמתינות, מתוך כבוד הדדי. מעודד אותנו להיות זהירים ומאוזנים בדיבורינו. לא להיות חפוז ולפני כל פעולה או דיבור לבחון היטב. יתירה מכך הרמב"ם כותב כאן בצורה ברורה על הצורך במידתיות והתנהגות מאוזנת: " לא יהיה אדם דיבורו כבד וסתום, ולא יהיה מהרהר על כל דבר שאומר, אלא יהיה זהיר מאוד בדבריו ."
הסבר אוניברסלי : הרעיון של מתינות בביקורת לא מוגבל רק למסורת היהודית. הוא נמצא גם במסורות רבות אחרות, ואפילו בפסיכולוגיה המודרנית. הפילוסופיה היוונית התמקדה בכך שיכולת לשלוט בעצמך ולנהוג במתינות היא אחת מהערכים הגבוהים ביותר. אריסטו טוען בספרו "האתיקה לניקומאכוס" שמהות הטוב היא במידתיות – לדעת להימנע מהקצוות ולהתנהל בצורה מאוזנת ורגועה. הוא אחד החיבורים המשפיעים ביותר של אריסטו בפילוסופיה של המוסר. הספר עוסק בשאלות של מוסר, אושר, צדק, אומץ, נדיבות לב , חברות, חיי העיון והחוכמה ודרך החיים הטובה. כאמור, זהו ספר יסוד בפילוסופיה האתית והשפעתו ניכרת עד היום.
דוגמאות למתינות בביקורת :
יהדות : יש סיפור בספר תהילים (פרק כ"ז) על דוד המלך, אשר ברגעים הקשים ביותר של חייו, כאשר היה נרדף על ידי אויביו, לא השיב להם רעה תחת רעה. הוא בחר להימנע ממילים קשות, ובמקום זאת פתח את ליבו בתפילה לאלוהים, תוך שהוא שומר על כבודו וכבוד הסובלים יחד אתו. היה בכך כוח פנימי עצום שמסמל את העדיפות של האיפוק והבקרה העצמית. והפסוק המרכזי
" אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" ולא להשיב רעה תחת רעה " ואני בחלותם לבושי שק , עניתי בצום נפשי, ותפילתי על חיקי תשוב" דוד אומר גם כאשר אויביו חלו או היו בצרות הוא לא שמח במפלתם אלא התפלל עליהם.
אוניברסלית : סיפור מהחיים האישיים של המנהיג האפריקאי נלסון מנדלה יכול לשמש גם הוא כדוגמה מאלפת. כאשר שוחרר מהכלא לאחר 27 שנה, הוא בחר לא לנקום בתוקפים, אלא לפתח מדיניות של פיוס והסכמה. הוא הבין כי רק דרך מתינות וביקורת בונה ניתן לשדרג את החברה ולהוביל את המדינה לניצחון על השנאה.
על כן נכון הוא כלפי כל אדם חכם אשר מציע הצעות לשיפור או ייעול וכדומה . עושה זאת לא בדרך של ביקורת חדה או פוגענית או בכעס כלפי בעל דעה אחרת. אלא אומר זאת בשקט. כגון , אני רואה את הדרך שבה אתה פועל, ומבקש להציע דרך אחרת, מתוך מטרה לשפר ולהטיב. משפט מעין זה מעורר לא רק הבנה אלא גם כבוד הדדי, ומציע מקום לשיתוף פעולה פורה.
על כן, אדם נדרש תמיד להתנהג בדרך ארץ, גם כשצריך לבקר או להתנגד. כיוון שביקורת יכולה להיות הכוח להניע שינוי ולגרום לנו לצמוח, היא צריכה להתבצע מתוך מתינות, באהבה ובמטרה טובה. כאשר נבקר או נתנגד, עלינו לשאוף לכך שהשיחה תהיה בונה, מכבדת ומובילה לתוצאה חיובית עבור שני הצדדים.
אני מזמין אתכם, חברים וחברות יקרים, ללמוד וליישם את עקרונות הדרך ארץ, ולהתנהל תמיד מתוך כבוד ומדעת.
אני מודה לכם על כך שאתם קוראים את המאמרים, והן על כך שהנכם מעירים ומאירים בהערותיכם.
משה דנוך
עבדכם הנאמן