מבקש סליחה

חברות וחברים , כיוון שמדובר בהגיגי מחשבה של עבדכם הנאמן, הנני מבקש לשתף אתכם בבקשת מחילה וסליחה זו המקננת בתוכי פנימה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ואינה מרפה ממני כאשר בכל יום אנו עדים למעשה הגבורה העילאיים של הדור הצעיר במחמה קיומית ומוצדקת זו על חיינו, על חיי המדינה שלנו, על חיי ילדינו ונכדינו.  
אני מבקש סליחה ומחילה מכל אחד ואחת מהצעירים הגיבורים שהקריבו את נפשם במלחמת חרבות ברזל למען המדינה והעם. מתוך אהבה עצומה לארץ ולחברה, הם עמדו בחזית ונלחמו באומץ בלתי נתפס, בזמן שאני ייחסתי להם רדידות ושטחיות, וחשבתי בטעות שזה דור עצל וחסר ערכים או כל שביקש זה מימוש עצמי ולא מעבר. ללא אידאולוגיה , ערכים אמונה ועוד. הייתה בי גישה שיפוטית שגויה שכביכול הדור שלי ושל הוריי היו חדורי אמונה ואידאולוגיה גדולים, שלא נתנה מקום לראות את ההקרבה הגדולה שהם היו מוכנים לעשות, את רוח הלחימה ואת המחויבות העמוקה שלהם למדינה ולעם.
הדור הצעיר הזה הוכיח בעשייתו בשדה הקרב ובפעולותיו בחיים האזרחיים שהוא רחוק מהתדמית השגויה שייחסתי לו. הם הוכיחו שיש בהם כוחות נפש, רגישות, תחושת שליחות ואהבה למדינה שאינה מובנת מאליה. הם עזבו את הנוחות והביטחון האישי כדי להגן עלינו, מתוך אמונה מלאה בצדקת הדרך, ולעיתים שילמו על כך במחיר היקר ביותר – חייהם.
בזמן שהייתי עסוק בלשפוט ולבקר.  לא ראיתי את רוח ההתנדבות, האחווה והמסירות שהם הביאו איתם. הם לא ברחו מאחריות, לא פחדו מהקשיים, אלא עמדו באתגר הגדול ביותר – להגן על מדינת ישראל ועל תושביה. על כך אני מבקש סליחה. טעיתי, והיום אני מבין את העומק של הדור הזה, את הגבורה שלו ואת האומץ שאין דומה לו.
מעשה הגבורה של הדור הצעיר במלחמת חרבות ברזל היה מעבר למה שיכולתי לתפוס בתחילה. הם עמדו מול מצבים קשים, חוו סיכון חיים מתמיד ונאלצו להתמודד עם החלטות קשות תחת לחץ עצום. צעירים אלה, רבים מהם בני עשרים ומשהו בלבד, קיבלו על עצמם את האחריות להגן על מדינת ישראל ואזרחיה, כאשר ברוב המקרים זו הייתה הפעם הראשונה שלהם בשדה הקרב. הם עשו זאת במודעות מלאה לסכנות, בידיעה שהמחיר עלול להיות חייהם.
טעיתי כשייחסתי להם עצלות ורדידות, כי לא ראיתי את התמונה המלאה. הדעה הקדומה שגיבשתי, שהדור הזה מתמקד בחיפוש אחר נוחות, ריגושים מידיים ורשתות חברתיות, עיוותה את היכולת שלי לראות את האנושיות, האומץ והערכים שמנחים אותם. צעירים אלה הוכיחו שיש בהם עוצמה אדירה, כוחות נפשיים ומוסריים. הם עזבו את החיים הנוחים שלהם, את לימודיהם, את משפחותיהם וחבריהם, ועמדו מול האויב בנחישות שאין שנייה לה.
מעשה הגבורה שלהם אינו רק בלחימה עצמה, אלא גם ביכולת לשים את טובת הכלל לפני טובתם האישית. הם בחרו לשרת, להגן ולסכן את חייהם מתוך אהבה למדינה ולעם. המעשה הזה מצריך כוח פנימי עצום, הקרבה בלתי נתפסת, ומחויבות עמוקה. אני מבין כעת כמה טעיתי כששפטתי אותם על פי מראה חיצוני ותפיסות שטחיות. הם הוכיחו שהם דור של גיבורים אמיתיים, בעלי כוחות מוסריים ורוחניים אדירים, אשר דאגתם לעם ולמדינה היא בראש סדר העדיפויות שלהם.
טעיתי כי לא הערכתי נכונה את רמת המסירות, הערכים והרצון העז שלהם לתרום למדינה ולחברה. חשבתי שהם נמנעים מקשיים. אך בפועל, הם היו נכונים לשים את חייהם על הכף למען אחרים. הם לא ברחו מהאחריות; הם נעמדו אל מול הסכנות מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמונה בצדקת הדרך. על כן אני בוש ונכלם בפני כל הדור הזה.
אחד ממעשי הגבורה הבולטים במלחמת חרבות ברזל היה של הלוחם בר אלי, לוחם בגבעתי,  שעמד בנקודת תצפית בגבול כשקבוצת מחבלים ניסתה לחדור לשטח ישראל. למרות שהיה במספרים נחותים בהרבה, הוא הצליח לזהות את האיום ולהגיב במהירות. במקום לסגת, הוא בחר לעמוד בעמדה ולהילחם בכוחות המחבלים, מה שאִפשר לכוחות תגבורת להגיע ולהגן על היישובים הסמוכים. הלוחם חירף את נפשו כדי להגן על אזרחים, בר נפל, והקרבתו ומעשה הגבורה שלו הצילה חיי רבים. זכרו יהיה חקוק בלבנו תמיד.
מי ייתן ומעשיהם וזכרם יהיו לנו לתזכורת נצחית לכמה יקר וחשוב הדור הזה, דור שנותן את כל כולו למען עתידנו. הם ראויים להערכה עמוקה ולכבוד שלא ידעו גבולות, ולא למילים פוגעות או שיפוטיות.

לסיום, מאחל לחברות ולחברים חג שמה ושנה טובה. מודה לכם על שאתם קוראים את המאמר ואף מאירים, מעירים ומחכימים בכך את כולנו. 
עבדכם הנאמן 
משה דנוך