עצרות יום העצמאות בבאר שבע ובשער הנגב עמדו בסימן החטופים: ‘’אין תקומה כשהם עדיין שם''

יום העצמאות תשפ"ה צוין השנה במועצות האזוריות בנגב ובקרב קהילות המפונים באווירה קשה ובלב כבד. על רקע הידיעות המדאיגות שהגיעו מהבית הלבן ומהצהרות ראש הממשלה ורעייתו בכנסת – לפיהן ייתכן כי מספר החטופים החיים מבין 59 בני הערובה בעזה פחת ועומד על פחות מ-24 – הפך יום החג ליום של תחושת חסר עמוק.

בעצרות שנערכו בבאר שבע ובמועצה האזורית שער הנגב הביעו נציגי המשפחות וראשי הקהילות זעם, אכזבה ודאגה עמוקה. בבאר שבע התקיימה עצרת "אי-עצמאות" ביוזמת משמרת 101, תחת הקריאה: "לא חוגגים עד שמחזירים את כולם".

ישי מירן לביא, תושבת נחל עוז ורעייתו של החטוף עמרי מירן, נשאה דברים בעצרת ואמרה:
"ראש הממשלה אמר שהשבת החטופים חשובה, אבל הניצחון חשוב יותר. אני מבקשת לומר: הניצחון הוא השבת החטופים. כל עוד הם בידי אויבינו – הם מנצחים אותנו בכל יום מחדש. אין ביטחון, אין תקומה, אין עצמאות כשהם עדיין שם".

לביא הוסיפה: "המלחמה היא אמצעי, לא המטרה. החזר את כולם – בלי סלקציה, בלי קטגוריות. את החיים – לשיקום, ואת הנרצחים – לקבורה הולמת".

ראש המועצה האזורית שער הנגב, אורי אפשטיין, אמר בעצרת:
"מי שמסכים להפקיר את החטופים שכח לשם מה המדינה הזו קמה ומה תפקידה. הממשלה – אתם אחראים לחטיפתם ואתם אחראים להשבתם. אין עצמאות בלי חירות".

יונתן שמריז מכפר עזה, אחיו של אלון שמריז ז"ל, שנחטף לעזה ונהרג בשוגג, אמר בטון חריף:
“כשתחזרו מעזה ותשאלו למה זה לקח כל כך הרבה זמן – איך נסביר לכם שזו מדינה בלי בושה, בלי אחריות ובלי מנהיגות?”
בעוד ברחבי הארץ חלק מהיישובים חגגו בצמצום או ביטלו אירועים לחלוטין, בנגב הדגש עבר ממופעים וזיקוקים לקריאה נוקבת: להחזיר את החטופים – ורק אז לחגוג עצמאות אמיתית.