דימונה נפרדת בכאב משלמה אדרי, ממובילי העשייה למען אזרחי העיר הוותיקים

דימונה נפרדת משלמה אדרי, מאנשי העשייה הבולטים בעיר ומי שהקדיש יותר מארבעה עשורים לקידום שירותים ומסגרות עבור אזרחיה הוותיקים של דימונה. שלמה אדרי הלך לעולמו הבוקר, חמישי. הלווייתו תיערך היום, בשעה 16:00, בבית העלמין בדימונה.

אדרי היה מוכר בעיר כאיש עסקים ותיק, סוכן ביטוח במשך עשרות שנים, אך בעיקר כמי שזוהה עם הקמתו ופיתוחו של בית האבות שירלי ועם פעילות האגודה למען הקשיש בדימונה. לאורך השנים הפך המוסד למרכז משמעותי עבור מאות אזרחים ותיקים בעיר, בהם דיירים סיעודיים, תשושים, דיירים במחלקה מוגנת ומשתתפי מרכז יום.

תחילת דרכו בתחום הרווחה העירונית החלה בראשית שנות ה-80, לאחר שיחה עם ראש העיר דימונה דאז,  ז'אק אמיר ז''ל. על פי הסיפור שסיפר בעבר, ז'אק ביקש ממנו להשתלב בעשייה הציבורית בעיר, ואדרי בחר שלא להיכנס לפוליטיקה אלא לפעול בתחום שנגע לאזרחים הוותיקים. בהמשך קיבל לידיו את פעילות האגודה למען הקשיש, ומאז הפך התחום למפעל חיים.

חבר מועצת העיר דימונה, אבי בן זיקרי, ספד לו: ‘’דימונה נפרדת מאחד מטובי בוניה. שלמה אדרי יכול היה להוביל את דימונה ולעמוד בראשה, כבר לפני שנים רבות, אבל האיש עם החיוך והלב הרחב, בחר בדרך אחרת. לצד החלוציות היזמית והעסקית, החליט שלמה לפני למעלה מ 40 שנים, להקים את בית אבות שירלי. וכמו כל דבר בו הוא נגע, הוא הפך למודל טיפולי ייחודי שהדיו הגיעו עד לצמרת משרד הרווחה. מעל לכל מעלותיו, היה שלמה אדם אנושי, חם ונעים הליכות שהפיץ אור גדול לסובבים אותו בכלל ולבני משפחתו בפרט. פרידה עצובה מאיש ענק.  שלמה היקר, יהי זכרך ברוך''.

בראיון עבר סיפר אדרי כי כאשר נכנס לתחום לא היה לו ניסיון מוקדם, אך הוא זיהה צורך ברור: מענה ראוי לקשישים בעיר. תחילה הוקם מועדון קשישים ראשון, ובהמשך התרחבה הפעילות לשישה מועדונים. לאחר מכן החל לקדם את הקמת בית האבות בעיר, מתוך תפיסה כי הקשישים בדימונה זקוקים לבית חם ולא למסגרת מוסדית קרה.

הדרך להקמת בית האבות החלה במבנה של בית ספר עזוב, שהועמד לרשות הפרויקט. בעזרת תרומות, שותפים מהארץ ומהעולם וליווי של אנשי מקצוע בתחום הרווחה, הוקמו בהמשך מחלקות לתשושים, מחלקה סיעודית ומחלקה מוגנת. בין הדמויות שליוו את הפרויקט לאורך הדרך הוזכרו בעבר פרופ' יצחק בריק, מנכ''ל אשל - ג'וינט ישראל, קרן רש''י, אלי אלאלוף, הוברט לוואן והתורמת שירלי פורטר, שעל שמה נקרא בית האבות.

במשך השנים התפתח בית האבות שירלי לאחד המוסדות המרכזיים בדימונה בתחום הטיפול באזרחים ותיקים. לצד המחלקות השונות פועל במקום גם מרכז יום, המספק שירותים יומיומיים לאזרחים ותיקים, בהם ארוחות חמות, מקלחות, בדיקות ושירותים נוספים המאפשרים לקשישים לקבל מענה קרוב לבית.

אחד הפרויקטים המזוהים עם הפעילות הוא מערך הקהילות התומכות, שנועד לאפשר לאזרחים ותיקים, בהם גם ניצולי שואה, להמשיך להתגורר בבתיהם תוך קבלת מעטפת סיוע. המערך כולל מענה רפואי בשעת חירום, ביקורי בית, סיוע בצרכים יומיומיים, ליווי מול רשויות ושירותים קהילתיים נוספים.

אדרי ראה בטיפול בקשישים שליחות. בדברים שאמר בעבר הדגיש כי המטרה המרכזית הייתה ליצור מקום שמעניק תחושה של בית, ולהחזיר לדור שבנה את המדינה את הכבוד והחום הראויים לו בזקנתו.

לצד הדגש על הדיירים והמשתתפים, אדרי ייחס חשיבות רבה גם לצוות העובדים. הוא ראה בהשקעה בעובדים חלק בלתי נפרד מאיכות הטיפול, והתגאה בכך שבית האבות הצליח לשמר עובדים לאורך שנים וליצור תחושת שייכות בקרב הצוות.

פטירתו של אדרי מסמלת פרידה מאדם שהיה חלק מרכזי מההתפתחות החברתית של דימונה. עבור רבים בעיר, שמו נקשר לא רק לבית האבות שירלי, אלא גם לתפיסה של אחריות קהילתית, דאגה לחלשים ועשייה שקטה ומתמשכת למען תושבי העיר.

יהי זכרו ברוך!