גם בין אזעקות ובצל המלחמה: דן בדרום ודן באר שבע חילקו סלי מזון לקמחא דפסחא זו השנה ה-10

גם השנה, וביתר שאת בימים מורכבים כל כך, בחרו עובדי דן בדרום ודן באר שבע להמשיך במסורת של ערבות הדדית ולצאת למבצע חלוקת סלי מזון במסגרת קמחא דפסחא. בין אזעקות, התרעות ודאגה יומיומית לנוכח המלחמה עם איראן, התייצבו היום עובדי החברות כדי לוודא שעבור משפחות רבות בדרום, שולחן החג לא יישאר ריק.
מדובר כבר בשנה העשירית ברציפות שבה מתקיימת היוזמה המרגשת הזאת, שהפכה עם השנים לאחד ממיזמי ההתנדבות המזוהים ביותר עם החברות. הפעם, יותר מתמיד, הייתה לחלוקה הזו משמעות כפולה: לא רק סיוע חומרי למשפחות שזקוקות לכך לקראת חג הפסח, אלא גם מסר ברור של חוסן, קהילה ואחריות חברתית דווקא בימים שבהם המציאות מסביב מטלטלת.

בחלוקת הסלים השתתפו גם יהודה עמר, המשנה למנכ״ל, ומיכה קופילובסקי, מנכ״ל החברה, שלקחו חלק ביוזמה יחד עם העובדים והדגישו בכך שמבחינתם לא מדובר רק בפעולה סמלית, אלא בחלק בלתי נפרד מהמחויבות של דן בדרום ודן באר שבע לקהילה שבה הן פועלות.

מאחורי המיזם עומד גם השנה יוסי מואטי, נהג החברה, שמוביל את היוזמה הזו במסירות כבר עשור. מואטי, שעוסק בפעילות התנדבותית למען הקהילה כבר יותר מ-25 שנה, הפך עם השנים לדמות מזוהה עם נתינה שקטה ועקבית. מה שהתחיל מתוך כאב אישי וטרגדיה משפחתית שחווה, הפך למנוע של עשייה לטובת אחרים - בחגים, באירועים קהילתיים, עם ילדים עם מוגבלויות ועם משפחות שזקוקות לעזרה רגע לפני החג.

במהלך השנים, מספר מואטי, הוא מצא בדן בדרום ובדן באר שבע שותפות אמיתיות לדרך. החברות לא רק נתנו רוח גבית, אלא עמדו לצדו פעם אחר פעם, אם בהעמדת אוטובוסים להסעת ילדים, אם בסיוע למתנדבים ואם בהירתמות מלאה לאיסוף ולחלוקת חבילות מזון. כך, יוזמה אישית אחת קיבלה צורה של מסורת ארגונית רחבה, שמשלבת לב, קהילה ועובדים שלא נשארים אדישים למה שקורה סביבם.

העיתוי של החלוקה השנה מעניק לה ממד עמוק עוד יותר. פסח מתקרב, אבל השנה מגיע החג כשמשפחות רבות מתמודדות לא רק עם יוקר המחיה וההוצאות הכבדות שלפני החג, אלא גם עם חרדה, שיבוש בשגרה ואי ודאות ביטחונית. בתוך המציאות הזו, סל מזון הוא הרבה יותר ממוצרי בסיס. הוא תחושת הקלה, הוא כבוד, הוא נשימה עבור מי שמנסים להחזיק את הבית גם בימים קשים.

בדן בדרום ובדן באר שבע מבינים היטב שהקשר עם הקהילה לא מתחיל ונגמר בתחבורה ציבורית. בשנים האחרונות, ובוודאי מאז תחילת המלחמה, בולטת עוד יותר ההבנה שחברה גדולה נבחנת גם ביכולת שלה להיות שם עבור האנשים שמסביבה ברגעים שבהם הם צריכים את זה באמת. חלוקת סלי המזון של היום לא הייתה רק המשך למסורת מרגשת, אלא גם בחירה ברורה שלא לעצור את הטוב, גם כשהמציאות הלאומית כולה רועשת ומורכבת.

עבור מאות המשפחות שיקבלו את הסלים, המשמעות תורגש בבית. עבור העובדים שהתייצבו ותרמו מזמנם, זהו עוד פרק ביוזמה שהפכה כבר מזמן לחלק מהזהות של המקום. ועבור הדרום כולו, זו עוד תזכורת לכך שגם בימים של מלחמה, אפשר - ואולי צריך יותר מתמיד - לבחור בסולידריות.