לא מחכים לפיקוד העורף: בבאר שבע ניתנה ההוראה לפתיחת מקלטים

בעוד שבמערכת הביטחון מדגישים שאין שינוי רשמי בהנחיות לציבור בשלב זה, יותר ויותר אזרחים ורשויות מקומיות כבר לא מחכים לרגע האחרון. 
הם נערכים מראש, פותחים מקלטים, ממפים נקודות תורפה ומרעננים נהלים - מתוך הבנה שהפער בין "הנחיה" לבין "מציאות" עלול להיסגר מהר מאוד.

התחושה ברחוב פשוטה: אם התקיפה תבוא - היא לא תבקש רשות. ולכן, גם ההיערכות האזרחית לא מחכה לכרוז.

בבאר שבע, בהנחיית ראש העיר רוביק דנילוביץ׳, ניתנה הוראה עירונית לפתיחת מקלטים ציבוריים ברחבי העיר כצעד מניעתי. 
גם במצב שבו אין שינוי רשמי בהנחיות פיקוד העורף, מתוך תפיסה של "עדיף להיות מוכנים מאשר להיות מופתעים".

זה מתחבר למהלך רחב יותר שהעיר מקדמת כבר זמן רב סביב מוכנות לשעת חירום, כולל מערך תפעולי שמאפשר פתיחה מהירה של מקלטים, מיפוי מקלטים ציבוריים והכוונת תושבים למרחב המוגן הקרוב אליהם. 
בשטח, המשמעות ברורה: לא מתווכחים עם תחזיות - מקטינים סיכונים.

גם ברשויות נוספות בדרום ובמרכז נרשמו בתקופות מתיחות החלטות דומות, מתוך אותה לוגיקה: הרשויות לא מחכות שיתחילו אזעקות כדי לגלות שמקלט תקוע, נעול או לא כשיר. 
ההיערכות המקומית הפכה לקו ההגנה הראשון, במיוחד באזורים שבהם מיגון ביתי אינו מובן מאליו.

במקביל, גם במערכת הבריאות לא יושבים בחיבוק ידיים. 
בבתי החולים מתקיימות פעולות הכנה שקטות: ריענון מלאים, עדכון נהלי חירום, תרגול עבודה תחת עומס, ובחלק מהמרכזים הרפואיים כבר מתכוננים לאפשרות של מעבר מלא או חלקי לפעילות במתחמים תת-קרקעיים וממוגנים.
פיקוד העורף הנחה את כל בתי החולים בארץ להעביר את החולים לאזור ממוגן

המשמעות היא שמערכת הבריאות מבינה את נקודת הרגישות שלה בתרחיש של ירי טילים: בית חולים לא יכול "לעצור", והוא חייב להבטיח רציפות תפקודית - גם כשהמציאות בחוץ משתנה.

מאחורי זה עומדת תחושה של אובדן אמון בזמן תגובה: אנשים זוכרים תרחישים שבהם "הרגע האחרון" הגיע מהר מדי. ולכן, הפעם הם מעדיפים להיות צעד אחד קדימה.

החידוש הפעם הוא לא האיום - אלא התגובה האזרחית. כשאין שינוי רשמי בהנחיות לציבור, אבל הרשויות והאזרחים כבר נערכים, נוצר מצב שבו העורף "רץ קדימה" כדי לא להיתפס לא מוכן. 
בבאר שבע פותחים מקלטים, במערכת הבריאות נערכים לתפקוד ממוגן, והמסר שעובר בשטח ברור: לא מחכים לרגע שבו יהיה מאוחר מדי.