שנתיים להשבת גופתו של רון שרמן מעזה: אמו בכאב מצמרר - 'החזירו לי אותך בשקית'

שנתיים חלפו מאז הושבה לישראל גופתו של רון שרמן ז׳׳ל, חייל בן 19 שנחטף לעזה במתקפת ה-7 באוקטובר. השבוע פרסמה אמו, ד׳׳ר מעיין שרמן, פוסט אישי וקשה לקריאה, בו היא חוזרת לרגעים שאחרי החטיפה, לתקופת ההמתנה, וליום שבו קיבלה את הבשורה הקשה מכל.
'היום לפני שנתיים בדיוק החזירו אותך', כתבה. 'איך אמר האשם בטבח? החזרתי את כל החטופים. אז גם אותך הוא החזיר לי'. שרמן מתארת כיצד בנה הצליח לשרוד את החטיפה מבלי להיפצע, וכיצד האמינה שהמדינה תמלא את חלקה ותשיב אותו חי. 'מילאת את החלק שלך. ועכשיו היה החלק שלי ושל המדינה - להחזיר אותך חי'.

לדבריה, במשך חודש שלם לאחר החטיפה חיה בתחושת טירוף מתמשך. 'הפסקתי לאכול. הבנתי שחייבים להילחם קודם על החזרת הנשים והילדים. לא יעלה על הדעת שאצא לזעוק רק את זעקת בני החייל כשבשבי יושבים תינוקות ונשים וזקנות וזקנים. אתה לא היית מסכים לזה'.
שרמן מספרת כי יצאה למאבק ציבורי ותקשורתי, אך כעבור חודש החלה להבין שמשהו אינו כשורה. 'הם מסתירים ממני. זיהיתי את הבעות הפנים של כל מי שידע שהוצאת להורג על ידי הממשלה והצבא שלך'. לדבריה, היא חיכתה לצלצול בדלת, ואף התקינה פעמון חיצוני כדי שלא יעמדו שעות בחוץ, כפי שקרה ביום החטיפה.
'הצלצול הגיע. הקצינים הגיעו. ואני לא הופתעתי', כתבה. 'הרגו אותך. חילצו את גופתך מהשבי. סיפרו לי שחמאס רצח אותך, והחזירו לי אותך בשקית'.
ביום שישי הקרוב צפויה משפחת שרמן לחנוך בכפר טרומן את 'חוות החמלה' על שמו של רון ז׳׳ל. רון, בן לשני וטרינרים, למד בעצמו וטרינריה בפנימיית אשל הנשיא וגדל מוקף בבעלי חיים. עבור משפחתו, החווה היא דרך להמשיך את דרכו, את אהבתו לחיים ואת החמלה שאפיינה אותו.
שנתיים לאחר, הכאב נותר חי ופועם. הפוסט של האם הפך לסמל של שבר אישי ולאומי גם יחד, וזעקה נוספת של משפחות החטופים והנרצחים, שממשיכות לדרוש תשובות, אחריות וזיכרון.