שבים הביתה: כמעט שנתיים אחרי הטבח – קהילת נירים עוזבת את באר שבע וחוזרת לקיבוץ

כמעט שנתיים חלפו מאז בוצע הטבח בקיבוץ נירים על ידי מחבלי חמאס במסגרת מתקפת ה־7 באוקטובר 2023 – אחת הזירות הקשות של אותו יום שחור שבו נרצחו יותר מאלף אזרחים וחיילים, מאות נחטפו, וקהילות שלמות בעוטף עזה חרבו. בקיבוץ נירים עצמו נרצחו תשעה מתושבי המקום (שלושה מהם חברי קיבוץ), חמישה נחטפו לעזה, עשרות נפצעו, וכשלושים בתים נשרפו כליל.
עתה, לאחר שהוסר בסוף יוני צו האלוף שאסר על מגורי קבע בקיבוץ, נקבע מועד החזרה לסוף אוגוסט. עד סוף החודש צפויים יותר מ־80% מתושבי נירים לשוב לביתם. מרבית עבודות השיקום הסתיימו, למעט שכונת הצעירים שנחרבה לחלוטין ונבנית מחדש בימים אלה.

בין השבים נמצא גם אבי דבוש, מנכ"ל שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם וחבר הקיבוץ, שהיה דמות פעילה במאבק להשבת החטופים, כשבכל מוצאי שבת התייצב בעצרות בבאר שבע. ברגע הפרידה מהעיר כתב דבוש ברגש:
“באר שבע אהובתי, זה (לא באמת) שיר פרידה… אנחנו שבים לבית שלנו שעל גבול עזה, אבל חלקים מהלב שלנו נשארים כאן וחלקים שלך ילכו איתנו. זכינו כאן להרבה טוב – חברויות, אנשים חמים, קהילה. תודה לעיריית באר שבע שפתחה את הלב. נמשיך לבקר, ונמשיך להיות חלק.”

דבוש, לצד חברי קיבוץ אחרים, שיתף את חדשות באר שבע והנגב בתחושות על התקופה בעיר: ‘’משבת חורפית אחת בינואר 2024 שבה עזבו את מלון "המלך שלמה" באילת, ועד להשתקעותם בשכונת הפארק בבאר שבע למשך שנה וחצי. בני הקהילה מספרים על חוויות חיים בעיר – החיבור לפארק נחל באר שבע, השירותים הרפואיים, חיי התרבות והמסחר, הקירבה לאוניברסיטה ולמוקדי המחאה, ובעיקר על הלב הפתוח של תושבי העיר שקיבלו אותם בחום''.
עם זאת, השיבה לנירים היא לא רק אקט פיזי של חזרה הביתה, אלא סמל של חוסן והתעקשות על חיים לצד הגבול. תושבי הקיבוץ, שנאלצו להתמודד עם חוויות טראומה, אובדן ושיקום, מסמנים כעת פרק חדש – המשך החיים בקהילה שנבנתה מחדש מתוך ההריסות.

הטבח בנירים
הטבח בקיבוץ נירים ב־7 באוקטובר היה חלק ממתקפה רחבת היקף של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. באותו בוקר חדרו לישראל אלפי מחבלים, הרגו ורצחו 1,163 בני אדם, חטפו 251 אזרחים וחיילים, וגרמו להרס עצום. בנירים, כמו בקיבוצים נוספים בעוטף, נרשמו קרבות עקובים מדם – בהם נהרגו גם לוחמי צה"ל שניסו לבלום את ההסתערות. חלק מהחטופים מהקיבוץ הושבו בעסקאות, חלקם חולצו במבצעים צבאיים, אך עדיין ישנם נעדרים שגורלם לא נודע.
החזרה של קהילת נירים מסמלת את הניצחון הקטן של חיי היומיום על פני הטרור. אבל היא גם נושאת בחובה זיכרון מתמשך לטבח, לנפגעים ולחטופים – תזכורת כואבת לאתגרים שעוד לפניהם.