טרור סביבתי: זיהום מים שמקורו ברש''פ השבית מכוני טיהור, מסכן את החקלאות בנגב

משבר מים חמור פוקד את חקלאי מזרח הנגב, בעקבות זיהום תעשייתי שמקורו באזור חברון אשר משבית את פעילות מתקן טיהור השפכים חורה/שוקת. בשבוע שעבר קיבלו חקלאי האזור הודעה רשמית על קיצוץ מיידי של 15% באספקת מי הקולחין להשקיה – מהלך שעלול להביא לפגיעה חמורה ביבולים, בפרנסה ובביטחון התזונתי של ישראל.

זה טרור חקלאי לכל דבר. כשמים מזוהמים מונעים מאיתנו לגדל מזון – זו פגיעה בביטחון הלאומי

הקיצוץ משפיע על כ-12 אלף דונם של שטחים חקלאיים ביישובים כרמים, להב, דביר, בית קמה ומשמר הנגב, כמו גם על גינון קריית המודיעין ועל המועצה המקומית מיתר.
גידי דוד, יו"ר אגודת "מי שוקת", מתריע: "זהו מהלך קריטי בעונת הגידול, שבו כל טיפה קובעת. הפגיעה עלולה להיות בלתי הפיכה".

חן שאול, מנכ"ל גד"ש ש.כ.ל, פירט את היקף הנזקים: "נאלצנו לבטל תוכניות לגדל תירס למספוא ב-2,500 דונם, לצמצם ירקות ב-300 דונם, לוותר על גידול 500 דונם של גזר ולקצץ גם תפוחי אדמה. מדובר לא רק בפגיעה בנו, אלא גם בצרכן – אם לא נגדל תירס למספוא, ניאלץ לייבא ביוקר, מה שיוביל לעליית מחירי החלב".

לירן צפריר, מנהל גד"ש דביר, היה נחרץ עוד יותר: "זה טרור חקלאי לכל דבר. כשמים מזוהמים מונעים מאיתנו לגדל מזון – זו פגיעה בביטחון הלאומי".

החקלאים מאשימים את הרשויות באוזלת יד. לדבריהם, מקור הזיהום התעשייתי זוהה במחלבות ובמפעלי שיש באזור חברון, והוא כולל ריכוזים מסוכנים של דטרגנטים, חומציות גבוהה וחומרים אורגניים ברמות חריגות – אך למרות פניות מרובות, טרם ננקטו צעדי אכיפה משמעותיים.

"אנחנו דורשים פתרון מיידי", מדגיש דוד. "אי-אפשר להמשיך לשתוק בזמן שהחקלאות בנגב גוועת". אגודת "מי שוקת" והחקלאים קוראים לרשויות המדינה – המשרד להגנת הסביבה, רשות המים ומשרד החקלאות – להתערב מידית, להפסיק את מקורות הזיהום, ולהפעיל מנגנון סיוע ופיצוי לחקלאים הנפגעים. לדבריהם, כל עיכוב נוסף עלול להביא לקריסת עונת הגידול הנוכחית – ולפגיעה אנושה באספקת המזון מהנגב.

לא רק חלקאות: פסולת מנסרות מאזיור חברון עיכב את שיקום נחל באר שבע
בעבר, העיר באר שבע התקשתה לשקם את תוואי נחל באר שבע, בשל פסולת שיש מהמנסרות באיזור חברון, שפשוט הזרימו שפכים תעשייתיים בתוואי המוביל לנחל באר שבע. הפסולת הייתה סותמת ותוקעת את מכוני הטיהור ושיקום הנחל ארך שנים רבות בשל כך. הנגב, שברובו אינו מיושב, הפך לפח זבל לעת מצוא - תפועת המזבלות הפירטיות אפילו בקרבת הערים, מוכרת היטב ומטרדי ריח פורצים מעת לעת בשל שריפת אשפה לא מורשית.